|
הנה מה שנכתב באשכול בפורום הקודם:
ללהקה KING CRIMSON ישנן 6 תקופות עיקריות בחייה הארוכים,מגוונים ורבי תהפוכות ושינויים.
1. 1969-1970-
יציאת אלבומה המהפכני `In the court of the Crimson King` בסתיו 1969.
הכי קל לי להסביר עליו מתוך ציטוט כתבתי לעיתון הסטודנטים לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן:
`ג`אזי, כבד, מורכב, נעים לאוזן. אלבום מרשים לחלוטין`. במילים אלו תיארו מבקרים מוזיקליים בסוף שנות השישים את יציאת אלבום הבכורה של להקת `קינג קרימסון` - הלהקה שגרמה למהפכה מוזיקלית חדשה.
כבר באלבום הראשון של הלהקה, `בחצר מלך הארגמן`, החל להתגבש שינוי עצום בעולם המוזיקלי. חמישיית נגנים בריטיים מוכשרים שילבו באופן מדוקדק בין ג`אז שחור-אמריקאי לבין מוזיקה קלאסית-אירופאית. לחמישייה הזאת יכולים אתם, הקוראים הישראליים, לקרוא `מלך הארגמן`.
אז מה כל כך מיוחד באלבום הזה?!
1. באופן די נועז לאותה תקופה, חיברו בין ג`אז להשפעות עמוקות של מוזיקה קלאסית יחד עם רוק.
2. שימוש וירטואוזי של המלוטרון במוזיקה.
הביטלס הינם הראשונים שהשתמשו באורגן הקטן והקסום הזה, זאת ממש מעט ובזהירות.
Robert Fripp, מנהיגה הבלתי-מעורער של KC ובעל הזכויות החוקיות המלאות על שמה, לקח כמה צעדים הלאה את השימוש במלוטרון במוזיקה.
הוירטואוזיות של הכלי אינה מתבטאת במהירות ומורכבות הנגינה, כאן זה בא לידי ביטוי בשטיחי סאונד מלא ואווירתי שמוסיף המון למוזיקה!
להקות רבות בפנתיאון הרוק המתקדם שאבו רבות מאותו אלבום בשל אותו גורם מיוחד,
Genesis הצמידה לחדר החזרות שלה את הפוסטר של אותו אלבום, רק כדי לקבל השראה ולשאוף להיות `גדולים יותר`.
3. שזירת הסקסופון והחליל במוזיקה באופן מלא, לא ככלים קלאסיים שמשתלבים מהצד עם הסגנון השלט.
מזה הושפעה הלהקה Van Der Graaf Generator, כאשר נגן הסקסופון/חליל המטורף שלה,
David Jackson לא התבייש למלא דקות שלמות בסולואים של אותם כלים(בעיקר הסקסופון הפסיכאדלי שלו).
אם כבר דיברתי על VDGG, אחת הלהקות הלא-שגרתיות בהיסטוריית הפרוג, חשוב ליידע אתכם על קשר קרוב בינה לבין KC.
Fripp ניגן בשיר `The emperor in his war room` מתוך `H to He..` של VDGG אשר יצא בשנת 1970 וגם ביצע לא מעט תפקידי גיטרה חשמלית באלבום המופתי שיצא אחריו-
`Pawn Hearts` משנת 1971. הוא היה חבר קרוב של מנהיגה הכריזמטי של VDGG,
הרב-אמן Peter Hammill ואף ניגן באחד מאלבומי הסולו שלו.
4. הכי חשוב- הוא היווה חציצה בין העבר לעתיד, הוא הביא את הפרוג רוק להיותו ג`אנר עצמאי וחסר-גבולות!
הליין אפ הראשון שלהם כלל את הסולן+באסיסט Greg Lake(עזב את KC לטובת הקמת ELP בחורף 1970), פריפ על הגיטרה והמלוטרון, Ian McDonalnd(בשנות ה-80` ניגן בלהקת הרוק הקלאסי Foreigner) על כלי ההקשה+קלידים+חליל+סקסופון+מלוטרון ו-
Michael Giles על התופים.
הליין אפ החזיק מעמד בחלקו גם לאלבומה השני של הלהקה- In the wake of Poseidon, כאשר מקדונלד וגיילס פרשו מהלהקה.
האלבום הזה הינו מאוד בצל אלבום הבכורה של הלהקה.
הוא פשוט נשמע כמו המשך מוזיקלי שלו, הקונספט של השירים אפילו די דומה.
(מן הסתם, אחרי כזו הצלחה של אלבום בכורה, כנראה שפריפ לא רצה לנסות משהו ממש אחר)
2. 1970-
בסופו של דבר, פריפ הביא לפירוק החבילה כפי שהיא וחיבר הרכב חדש כדי ליצור את האלבום הג`אזי והקלאסי(במהות השפעת המוזיקה הקלאסית)ביותר בתולדות הלהקה- Lizard.
מתוך השפעות עמוקות של Miles Davis ושל המלחין סטראווינסקי, חובר אלבום עם לא מעט אפיונים קלאסיים וג`אזיים.
לחלק הראשון של יצירת הנושא,הנושאת את שם האלבום, הוזמן Jon Anderson האגדי(סולנה של YES הדינוזאורית) לשיר. היצירה עצמה משלבת בצורה מדהימה בין פרוג לג`אז ומוזיקה קלאסית, גם עם תזמורת וכל המשתמע מכך! לוקחים את הבולארו של המלחין Ravel לעולמות חדשים...
3. 1971-
בשנת 1971 יצא אלבומה המעורפל והמבולבל ביותר בתולדות הלהקה- Islands,
אשר אחריו החליט פריפ לקחת פסק זמן(בעיקר משום אי-הצלחתו בקרב הקהל).
4. 1973-1974-
בראשית 1973 חזרה הלהקה ובגדול,
היא כללה דאז את גדול מתופפי הפרוג, Bill Bruford, אשר עזב את YES בשל חילוקי דעות קשים(גם הלך מכות עם כריס סקוויאר, הבאסיסט המפלצתי)+ John Wetton- באסיסט+סולן מבריק ומגוון+ David Cross- כנר+קלידן צעיר ושאפתני שפריפ חטף ללהקה+ Jamie Muir- היפי משכיל מסוקטנלד,שחגג על כלי הקשה באופן פסיכופאטי וגם הושפע בחיי היום-יום מהפילוסופיה ההינדית-בודהיסטית.
יחד עם פריפ המגלומן תמידית, הם יצרו אלבום ממש ממש לא שגרתי, רצוף בדיסוננס ואוונגארד רדיקלי ובגיוון רציני ל-43 דקות גדושות- Larks` Tongues and Aspic
אם איני טועה, יחד עם The dark side of the moon, מדובר בשני האלבומים הראשונים בתולדות הרוק ששילבו סמפלים של קולות במוזיקה.
יש מצב רציני שהלהקות השפיעו אחת על השנייה בנידון!
עם יציאת האלבום, פרש Jamie Muir מהלהקה, התמסר לטנטרה ההודית והפך בסופו של דבר לנזיר בודהיסטי, כן כן!
האלבום שיצא אחריו, Starless and Bible black, מהווה גם חזרה מסויימת על הסגנון של קודמו. עדיין, הוא מעניין מאוד.
זמן מה לאחר יציאת האלבום הועף David Cross מהיותו חבר פעיל בלהקה, כמובן שע"י פריפ.
סוף עידנה הראשון והמשפיע מכל של הלהקה היה בשנת 1974 עם יציאת אלבומה החשוב Red.
כאן הכימיה בין 3 הטיטנים- פריפ+ווטון+ברופורד באה לשיאה באלבום מלא באגרסיות מטאליות(אשר החלו בלארקס) ובשילוב מפתיע בין עיבודים קלאסיים-קאמריים לצ`לו,כינור,קורנית,סקסופון ומלוטרון לבין רוק כבד.
לאחר סיבוב הופעות מוצלח וקבלת ביקורת לבבית מהקהל והעיתונאית, החליט פריפ ש`קינג קרימזון כבר אינה קיימת`, הוא נכנס לפרנויות עצמיות לגבי `מה יהיה עכשיו, אולי הגעתי לשיא ומכאן רק אפול`. היו לו חששות כבדים בשל העתיד ולקח טיים-אאוט רציני, הוא הרגיש שהוא משתגע.
לאחר מכן, ברופורד הוכרז כמתופף צעיר ומובטל, זאת עד ש-Phil Collins, הקולגה שלו, ביקש ממנו שיצטרף להופעות של Genesis וביל אכן עשה זאת.
John Wetton הצטרף ללהקת ההארד רוק הבריטית Uriah Heep, לאחר שהבאסיסט האגדי שלה, Gary Thain, הועף מהלהקה וגם מת ממנת יתר של הרואין בשנת 1975.
יחד עם UH הוא הקליט 2 אלבומים.
זה מביא אותנו לתקופה החמישית של הלהקה-
5. 1981-1984-
בסוף שנת 1980 החליט פריפ אחרי מספר אלבומי סולו ושיתוף פעולה עם מוזיקאים שונים(ביניהם גם David Bowie ויוצר הניו-וייב Brian Eno) לחבר שוב את לגו הארגמן.
הלהקה נוצרה בואריאציה מחודשת ושונה לחלוטין מקדמותה, בעיקר מבחינה מוזיקלית.
שינוי אחד לא היה, חזרתו של Bill Bruford ללהקה ושיתוף פעולה בה למשך שנים רבות.
באמצעות חיבורו של הרכב חדש, אשר כלל חוץ מברופורד ופריפ את Adrian Belew- גיטריסט+סולן מאוד מוערך באותם ימים שיצא מלהקת הניו-וייב Talking Heads וגם שיתף פעולה עם David Bowie, ואת הסוכן החופשי של נגני הבאס של הפרוג- Tony Levin, אשר ידוע לכם היטב מ-LTE. לוין השתתף בעשרות פרויקטים מוזיקליים שונים בימי חייו, הוא נחשב כנאמן ביותר ל-Peter Gabriel איתו הוא מופיע עוד משנות ה-70`.
אגב- Fripp השתתף בנגינה באלבום הסולו הראשון של גבריאל לאחר עזיבתו את Gensis.
בהרכב הזה אשר הוציא 3 אלבומים, בא לידי ביטוי שימוש במוזיקה שאינה מערבית, כולל מקצבים אפריקאיים ואסיתיים.
הפוליריתמיקה והשימוש באקורדים שבורים הופיעה לא מעט בפועל ההרכב הזה.
ב-1985 החליט פריפ שוב לפרק את החבילה וזאת למשך כעשור!!!
הגענו לתקופה האחרונה של הלהקה:
6. 1995- היום:
יש לא מעט דמיון בין התקופה החמישית לתקופה הזו, כאשר באה לידי ביטוי מוזיקה אלקטרונית במוזיקה של הלהקה לצד רוק כבד.
יש אפילו שאומרים על The Power to believe אשר יצא בשנת 2003 כי מדובר באלבום Prog Metal, האמת- יש סיכוי לא קטן לכך!
מקווה שסקירתי תגרום לכם לקחת יותר ברצינות את KC למי שרק שמע עליה,
להקשיב יותר ללהקה הזו-
אחרי הכל, היא זו שהתחילה את הרוק המתקדם והשפיעה בצורות יוצאות מן הכלל על עולם המוזיקה, כל זאת בלי שום רצון להתמסחר ולמצוא חן בעיני כולם.
עובדה שאין ללהקה הזו שום קליפ רשמי!
הנכם מוזמנים לצעוד בחצרו של מלך הארגמן,
להנות מהצלילים,המראות וריחות הפרחים שבו.
כל מה שצריך הינה פתיחות, פואטיות ושמחה בלב.....
|
|
התחבר
שאלות נפוצות
)
