סיימתי עכשיו לשמוע פעם נוספת את Frances the Mute של המארס וולטה ובגלל שהרבה זמן לא היה לנו דיון כלשהו בפורום, חשבתי לפתוח את הנושא. מה האלבומים הכי מאתגרים, או קשים לשמיעה/קליטה ששמעתם? זה לא חייב להיות מבחינה מוזיקלית (אפילו שרוב הפעמים זה כן יהיה הגורם המרכזי), שהרי יש אלבומי פרוג שיהיו לאנשים מסוימים יותר קל לקלוט או לאהוב מאשר אלבום שהוא מוזיקלית פשוט יותר, אבל רעיונית מורכב יותר. אלבומים שיש עליהם קונצנזוס שהם טובים זה ערך מוסף, שהרי אם אתם שומעים אלבום שקשה לכם לקלוט אותו ומקובל לחשוב שהוא חרא של אלבום אתם לא תשקיעו את הזמן שלכם בו - אבל אם הדעה הכללית היא שהוא אלבום טוב, תמיד תיהיה הרגשה של פספוס. off the top of my head, כמה שאני יכול לחשוב עליהם עכשיו הם:
Mr. Bungle - Disco Volante - אני חושב שזה בקלות לוקח את המקום הראשון. בפעמים האחדות ששמעתי אותו, זה היה פרויקט רק להתחיל לשמוע את זה. מאז שהורדתי את האלבום פעם, שמעתי אותו במלואו אולי 3 פעמים. זה הדבר הכי מוזר ששמעתי בחיים שלי, ולעומת הראשון שלהם שבו עוד יש שירים קוהרנטיים, האלבום הזה זורק עלי מיליון דברים אבסורדיים אחד אחרי השני. פעם אחרונה ששמעתי אותו הייתה ליפני כמה חודשים, ולמרות שזה היה יותר טוב ממה שזכרתי, אני חושש לשמוע את זה עוד פעם X:
- The Mars Volta - Frances The Mute - הראשון שלהם הוא מהאלבומים האהובים עלי, אבל זה... קשה לי עם זה. אני יודע שהדעות עליו חלוקות, שמעתי אנשים שחושבים שזה האלבום הכי טוב של הלהקה (חלק אפילו שזה האלבום הטוב בכל הזמנים), חלק חושבים שזה חרא. לא משנה כמה שמיעות אני מביא לזה, אני לא מצליח באמת להתחבר. 3 השירים הראשונים יותר עקביים ואני נהנה מהם, אבל אחר כך, זה הופך למבולגן מידי בשבילי. אני לא יודע, אני מרגיש שאני מפספס פה משהו.
Swans - Soundtracks for the Blind - למרות שיש פה כמה שירים מהמדהימים, מיוחדים ועוצמתיים ששמעתי בחיי, נדיר שאני שומע את האלבום הזה. זה מאסיבי, אפל, עמוס מאוד, יש פה הרבה שירים וקטעים ניסיוניים (חלקם מוצלחים יותר, חלקם פחות), וזה דורש מהמאזין להשאב לתוך המוזיקה - זו לא מוזיקת רקע פשוטה. לא כל יום פוגשים באלבום כפול של קרוב לשעתיים וחצי.
Can - Tago Mago - התיאור של המארס וולטה יכול להתאים פה. שלוש השירים הראשונים באלבום מצוינים, אחרי זה זה הופך למבולגן ורנדומלי מידי בשבילי. יותר מ-Frances הייתי אומר. בדומה למיסטר באנגל גם לאלבום הזה לא נתתי הרבה שמיעות, אבל אני מרגיש שאני צריך להתעמק בו יותר כי אני יודע שיש כל כך הרבה אנשים שמחשיבים אותו לאחד מגדולי האלבומים שנוצרו ולהשפעה חשובה.
אני בטוח שיש עוד, אבל אלה מה שכרגע עולים לי בראש. תורכם.
סיימתי עכשיו לשמוע פעם נוספת את Frances the Mute של המארס וולטה ובגלל שהרבה זמן לא היה לנו דיון כלשהו בפורום, חשבתי לפתוח את הנושא. מה האלבומים הכי מאתגרים, או קשים לשמיעה/קליטה ששמעתם? זה לא חייב להיות מבחינה מוזיקלית (אפילו שרוב הפעמים זה כן יהיה הגורם המרכזי), שהרי יש אלבומי פרוג שיהיו לאנשים מסוימים יותר קל לקלוט או לאהוב מאשר אלבום שהוא מוזיקלית פשוט יותר, אבל רעיונית מורכב יותר. אלבומים שיש עליהם קונצנזוס שהם טובים זה ערך מוסף, שהרי אם אתם שומעים אלבום שקשה לכם לקלוט אותו ומקובל לחשוב שהוא חרא של אלבום אתם לא תשקיעו את הזמן שלכם בו - אבל אם הדעה הכללית היא שהוא אלבום טוב, תמיד תיהיה הרגשה של פספוס. off the top of my head, כמה שאני יכול לחשוב עליהם עכשיו הם:
Mr. Bungle - Disco Volante - אני חושב שזה בקלות לוקח את המקום הראשון. בפעמים האחדות ששמעתי אותו, זה היה פרויקט רק להתחיל לשמוע את זה. מאז שהורדתי את האלבום פעם, שמעתי אותו במלואו אולי 3 פעמים. זה הדבר הכי מוזר ששמעתי בחיים שלי, ולעומת הראשון שלהם שבו עוד יש שירים קוהרנטיים, האלבום הזה זורק עלי מיליון דברים אבסורדיים אחד אחרי השני. פעם אחרונה ששמעתי אותו הייתה ליפני כמה חודשים, ולמרות שזה היה יותר טוב ממה שזכרתי, אני חושש לשמוע את זה עוד פעם X:
- The Mars Volta - Frances The Mute - הראשון שלהם הוא מהאלבומים האהובים עלי, אבל זה... קשה לי עם זה. אני יודע שהדעות עליו חלוקות, שמעתי אנשים שחושבים שזה האלבום הכי טוב של הלהקה (חלק אפילו שזה האלבום הטוב בכל הזמנים), חלק חושבים שזה חרא. לא משנה כמה שמיעות אני מביא לזה, אני לא מצליח באמת להתחבר. 3 השירים הראשונים יותר עקביים ואני נהנה מהם, אבל אחר כך, זה הופך למבולגן מידי בשבילי. אני לא יודע, אני מרגיש שאני מפספס פה משהו.
Swans - Soundtracks for the Blind - למרות שיש פה כמה שירים מהמדהימים, מיוחדים ועוצמתיים ששמעתי בחיי, נדיר שאני שומע את האלבום הזה. זה מאסיבי, אפל, עמוס מאוד, יש פה הרבה שירים וקטעים ניסיוניים (חלקם מוצלחים יותר, חלקם פחות), וזה דורש מהמאזין להשאב לתוך המוזיקה - זו לא מוזיקת רקע פשוטה. לא כל יום פוגשים באלבום כפול של קרוב לשעתיים וחצי.
Can - Tago Mago - התיאור של המארס וולטה יכול להתאים פה. שלוש השירים הראשונים באלבום מצוינים, אחרי זה זה הופך למבולגן ורנדומלי מידי בשבילי. יותר מ-Frances הייתי אומר. בדומה למיסטר באנגל גם לאלבום הזה לא נתתי הרבה שמיעות, אבל אני מרגיש שאני צריך להתעמק בו יותר כי אני יודע שיש כל כך הרבה אנשים שמחשיבים אותו לאחד מגדולי האלבומים שנוצרו ולהשפעה חשובה.
אני בטוח שיש עוד, אבל אלה מה שכרגע עולים לי בראש. תורכם.
|