YtseJammers Israel

איך אני אוהבת שפתאום נופל האסימון לגבי שיר מסוים של דרים....

עד היום זה לא היה אחד השירים שהייתי משוגע עליהם,ברוב טיפשותי חשבתי שהסולו זה רק רודס ורק היום נפל לי האסימון שזה יוניסון מטורף שלהם.
פשוט מדהים!!

ראה ערך Constant Motion

מסכים איתך בכל מילה. יש לו OCD? זה מסביר המון... למה הוא אובססיבי?
סך הכל ניתחת את זה ממש טוב. אני חושב שהכל נובע מאותה נקודה. כל ההבדלים ביניהם. ונכון שזה טוב שיש גיוון. רק שלא יתנו לו להתפרע יותר מדי...

בהחלט תרפיה לכעס...
אבל זה לא רק התוכן, זה יותר האופן שבו המילים כתובות - המשפטים שכביכול עוצרים באמצע והמשפט הבא ממשיך אותם, המטאפורה הקשה (והמעט חולנית). גאוני.

צודק צודק, בכלל התכוונתי ל-HTF באמת. כל הקיצורים האלו.

ואגב, אתה צודק. ג'ון ומייק הם אנשים מאוד שונים.
למייק יש את ה-OCD שלו וגם הוא הכי "האבי מטאל" בלהקה, זה מושלך גם על האופי שלו. אני חושב שאפשר לראות איך זה משתלב ביחד ומוצג כלפי חוץ בדרך שבה הוא מביע דברים. It makes sense. ג'ון הוא באמת גם אדם רגוע יותר.

אני אוהב את הניגודיות הזו. זה בא לידי ביטוי ממש טוב בלהקה.

חס וחלילה. לא התכוונתי לומר שהוא אדם לא טוב. מי אני.
גם לא אמרתי על שיר כזה או אחר ספציפי. במיוחד לא השיר הזה. אין לי שום בעיה עם הליריקה בו באופן מיוחד, למרות שכשראיתי את המילים ידעתי מיד שזה מייק...
גם את TDS‏ ‏אני אוהב. אני מדבר יותר על שירים כמו "כבד את אביך" שאני לא אוהב בגדול. אני מניח שהוא היה מאוד דומיננטי בהלחנה של השיר הזה כי הכעס מתבטא גם במוזיקה בצורה קיצונית. ייתכן שזה טבעי ואנושי אבל קשה לי עם שיר כזה.
הוא עבר המון דברים בחיים שמן הסתם גורמים לו לרגשות סוערים. הוא גם מתמודד איתם ממש יפה בחלק מהשירים למשל "חילופי עונות" ורוב שירי סאגאת האלכוהול. כנראה ניפחתי קצת את התופעה.
אבל אתה גם חייב להסכים שיש הבדל עצום בין איך שמייק מתמודד עם רגשות כואבים או איזה נושאים מעסיקים אותו בד"כ, לבין ג'ון פטרוצי לדוגמא, שאני נורא מתחבר למילים שלו רוב הזמן. סוג של שלווה פנימית שיש לג'ון וקצת חסר למייק לדעתי. זה מאוד סובייקטיבי וזו כנראה משהו אחד שאני מוצא אצלי דומה לפטרוצי... (בניגוד ליכולת על גיטרה...)

נראה לי שקצת הסתבכתי בהסבר. לא נורא, אני מקוה שהצלחתי להעביר את מה שאני מרגיש. סליחה על החפירה.

שוקרון, אני חושב שעלית על משהו... הבנאדם אנושי!
אני חושב דווקא שלפחות ממה שידוע לנו עליו ועל פועליו הרבים, הוא למעשה אדם מאוד מאוד טוב שלוקח ללב, וזה לא אומר שיש בו רוע, אלא להיפך. וכמשהו מציק לו, אז הוא מוציא את החוצה. כשהמעריצים של הלהקה מתנהגים כמו בהמות שרק רוצות עוד ועוד עוד, אז הוא כתב על זה שיר מאוד אמוציונאלי, הליריקה היא תרפיה לכעס...

כנ"ל לגבי TDS, אם כי גם שמה יש כעס, לא רוע.

לא'דע... קשה לי קצת עם הליריקה של פורטנוי. יש לבנאדם הרבה כעס ורוע בלב... יש שירים שזה דוקא גרם לו לכתוב משהו עוצמתי וטוב אבל לפעמים זה קצת דוחה אותי... לא במובן של גועל אלא במובן של הרחקה

ושוב אני אתחיל בהצהרה, שלמרות מה שרובכם אומרים: אני מאוד אוהבת את האלבום הזה!!

השיר הזה הוא בין האהובים עליי... מאזינה לו בעיקר כשיש צורך במשהו עוצמתי וכועס (ובד"כ כשגם לי יש עצבים לשפוך). לא משהו שהייתי מתחילה איתו את הבוקר בגלל שהתוכן כועס מדי... אבל המילים מתארות משהו שהרבה אמנים כותבים עליו, אבל בצורה מאוד חדה (אפרופו סכין..) וביקורתית, שאפשר לפרש אותה לעוד כיוונים. אוהבת את הטאץ' ה"מיוזי" שיש לשיר הזה (כל ההשראה הזו נשארת ברמת השיר הבודד).

לרוב היצירות של דרים יש ליריקות מאוד יפות ומיוחדות, אבל הרבה שירים אני אוהבת דווקא יותר בזכות המוסיקה עצמה. זה שיר שדווקא המילים הן אלה שגרמו לי להתחבר עליו.

איך לא כתבתי מה אני חושב על השי??
שיר גאוני, לא מבין האהובים עלי באלבום (בערך ה-5) אבל שיר שלא אכפת לי לפתוח איתו את הבוקר!

איפה אפשר להשיג את ההופעה הנ"ל?

פשוט למחוק את כל השיר עד דקה 3:45. עיין תגובתי בForsaken.

בכל פעם שאני לא מאזין תקופה מסוימת לשירים כלשהם, ואז חוזר אליהם, אני תמיד מגלה דברים חדשים. בעיקר אצל דרים.
עכשיו כאשר אני מאזין לשיר הזה אני שם לב יותר לתיפוף של פורטנוי ובהחלט הוא עדיין מוסיף את כל ה"שטיקים" שלו שפשוט לא שמים לב אליהם כשמאזינים לשיר כמכלול. כל מיני מיני-רולים או דברים אחרים שאין לי מושג אפילו איך לקרוא להם שהם ממש ממש מגניבים ותורמים.

אגב, ההופעה הזו (שמכילה את אוקטבריום מהתחלה עד סוף) זמינה כהוצאת DVD של מועדוני המעריצים האירופאים - Romavarium.
זו אותה ההופעה שמישהי זרקה חזיה לבמה, לאברי מרים אותה ועושה פרצוף וכל אותו זמן עדיין ממשיך לשיר כאילו שום דבר לא השתנה, ואז גם שם אותה על מערכת התופים של פורטנוי, איפה שפורטנוי מסמן לו לשים אותה - בזמן שגם הוא ממשיך לתופף כאילו שום דבר לא השתנה. ממש כאילו הם על טייס אוטומטי ויכולים לעשות את כל הדברים האלו בו-בעת למרות המוזיקה המורכבת משהו.

*שוקל לשלוף את ה-DVD מהאוסף ולצפות בו* ("לא עידן, לך ללמוד כבר!! מבחן מחר!!")

אף פעם לא חשבתי על זה, אבל עכשיו כשאתם מציינים, אני באמת רואה את הדימיון לmuse, אולי זה נובע מהעובדה שיש לי רק שני דיסקים שלהם שמעלים הרבה אבק בשנים האחרונות....
בכל אופן, לטעמי מדובר באחת היצירות היותר משובחות מבית היוצר של DT מקבוצת הסגנונות הניסיוניים שלהם. שיר רגשי חזק מאוד, עם כל ההתפתחויות המעניינות בו, אך בלי משחקיות יתר שיש הרבה שנופלים בפח הזה. כל הדיסק הראשון של 6DOIT מלא בניסיונות כאלו, שחלקם טובים וחלקם פחות. די חששתי שהשיר ישמע כמו עוד יצירה זרוקה משם והופתעתי לטובה. תענוג לשמוע אותו

מה שכן, לא ידעתי על מה השיר מדבר, היתה לי תחושה שדוקא שם מדובר באבא או אמא פולניה שמנסים להשתלט למישהו על החיים וזה קצת הוסיף לקסם של השיר מבחינתי, ננסה לשמוע אותו בידיעה החדשה הזו ונראה אילו שחקנים יעלו על הבמה הוירטואלית.....

שיר מיוזי לאללה... אבל למרות שאני אוהב מיוז, אני לא אוהב את השיר הזה. בהתחלה ממש אהבתי אותו ומשמיעה לשמיעה זה פחת. שיר בינוני עם כמה הברקות.

משהו מההופעה האחרונה בסינגפור..

איך אני אנסח את זה... השיר הוכיח את עצמו?
השיר הזה הם שירים על זה שכל הזמן אומרים להם, ובאמת אמרו להם הרבה על השיר הזה לגבי, שוב קושי בניסוח... "חוסר מקוריות"?
אני חושב שצריך, ואוהב את הגיוון הזה של דרים... לא מקובעים ל-7-8 דקות של טכניקה מטורפת.
אני מאוד אוהב את השיר. יופי של מילים ואני אוהב גם את האלקטרוניות הזאת, דבר שאהבתי גם ב-O.S.I שידוע לנו כפרוייקט של קווין מור (וגם מייק היקר השתתף).

אחרי ששמעתי את השיר בבוטלג של בודוקאן, השיר הזה בהחלט שיר טוב מאוד. בסדר, אז הבתים מושפעים ממיוז, זה לא בהכרח דבר רע, הרי יש הרבה להקות שמושפעות מדרים ולא מתקיפים אותם מכל הצדדים.

אני חושב שיש בעיה במיוחד אצל דרים, שאנשים רוצים שהם כל הזמן יחדשו וימציאו את עצמם מחדש, וזה למה ישנה התנפלות כל כך גדולה על הלהקה כאשר אנחנו שומעים משהו מוכר פתאום מתקיפים אותם יותר מהצפוי.

אז חוץ מהבתים, הפזמון מעולה, מילים חזקות של פורטנוי ולאברי מגיע לטונים הגבוהים ומדהים אותי כל פעם. שלא נדבר על מה שקורה בבודוקאן, שלדעתי היא ההופעה הכי טובה שלו בטור הזה, כל כך חלק.

יוניסון מעולה מבית רודס את פטרוצ'י, וסיימנו עוד שיר מהנה של דרים.

אני כ"כ אוהב את סיסטמטיק כאוס שפשוט הכרחתי את עצמי להתכחש לכך......

מבחינתי אין שום Muse שם.........

יש בהחלט סממן MUSE בכאוס סיסטמטי, בשיר PROPHETS OF WAR, ההתחלה עם הארפג'יו בקלידים ברקע היא מאד מיוזית .