על ידי טל רודס » ד' נובמבר 18, 2009 9:21 am
הזמר בנואה דוד עם קול גבוה נשמע ממש מדויק כמו ג'ון אנדרסון , אוליבר (הבן של) עם תפקידי קלידים נאמנים ואפילו גלימה מכובדת, סטיב האו שנראה כאילו חסר עמוד שדרה כשהוא מנגן, הראה מדוע הוא השראה והשפעה גדולה על גיטריסט כמו ג'ון פטרוצ'י, וכריס סקוויר הפגין אנרגיות כאילו אנחנו בשנת 1968 ויס נמצאים בתחילת הקריירה. אלן וייט קצת פישל בכמה שירים, אבל לא משהו שיעיב על ההופעה הנפלאה! בדיסקים שומעים את העושר הצלילי ואת המורכבות, אך בהופעה זה עוד יותר בולט שניתן לזהות בדיוק מה כל כלי מנגן ואת ההרמוניות הווקאליות של חברי הלהקה (מדויק כמו במקור).
שעתיים ו-20 דקות ללא הפסקה, כל הכבוד ל- Yes שאחרי יותר מ-40 שנה מסוגלים למלא אולמות של יותר מ-5000 איש ולתת כזאת הופעה עשירה ממיטב הרפרטואר. נהניתי מאד!
הזמר בנואה דוד עם קול גבוה נשמע ממש מדויק כמו ג'ון אנדרסון , אוליבר (הבן של) עם תפקידי קלידים נאמנים ואפילו גלימה מכובדת, סטיב האו שנראה כאילו חסר עמוד שדרה כשהוא מנגן, הראה מדוע הוא השראה והשפעה גדולה על גיטריסט כמו ג'ון פטרוצ'י, וכריס סקוויר הפגין אנרגיות כאילו אנחנו בשנת 1968 ויס נמצאים בתחילת הקריירה. אלן וייט קצת פישל בכמה שירים, אבל לא משהו שיעיב על ההופעה הנפלאה! בדיסקים שומעים את העושר הצלילי ואת המורכבות, אך בהופעה זה עוד יותר בולט שניתן לזהות בדיוק מה כל כלי מנגן ואת ההרמוניות הווקאליות של חברי הלהקה (מדויק כמו במקור).
שעתיים ו-20 דקות ללא הפסקה, כל הכבוד ל- Yes שאחרי יותר מ-40 שנה מסוגלים למלא אולמות של יותר מ-5000 איש ולתת כזאת הופעה עשירה ממיטב הרפרטואר. נהניתי מאד!