חזרתי ל-Bloom של Beach House (שיצא בחצי הראשון של השנה) אחרי תקופה שלא שמעתי אותו, אלבום דרים/אינדי-פופ מצוין, ממליץ בחום
אגב, משהו שמציק לי.
אני כבר הרבה מאוד (מאוד) זמן רוצה להכנס יותר לכל העסק של היפ-הופ ולשמוע אלבומים נחשבים כמו ה-Death Grip שיצא/ו השנה ולדוגמה האלבום שכרגע מכסח את המצעדים ב-RYM ואתרים שונים של Kendrick Lamar ואת האלבום של KW מ-2010 ובכלל ה-Wish List שלי ב-RYM מפוצץ באלבומי היפ הופ ישנים יותר שאני רוצה לשמוע, אבל זה תמיד נשאר אצלי בתור משהו שאני -רוצה- לשמוע, אבל קשה לי לעשות את הצעד קדימה ובאמת לתת לזה הזדמנות אמיתית. מתישהו אני באמת אצטרך להתגבר על עצמי. החוויות המעטות שהיו לי עם אלבומי היפ הופ עד עכשיו (אני לא מחשיב אלבומים אינסטרומנטלים כמו DJ Shadow / Flying Lotus וכו', למרות שאני מניח שזה צעד לקראת המוזיקה עצמה) היו:
CunninLynguists - Oneirology - אלבום שאני מאוד מאוד אהבתי.
Dalek - Absence - הוא היה טוב, אולי לא הצעד החכם ביותר לאלבום היפ הופ ראשון ששמעתי. אני כן זוכר שהיו בו קטעים שאהבתי, אבל למען האמת הוא לא נשאר לי בזיכרון יותר מידי.
Beastie Boys - Paul's Boutique - לא הרשים אותי, אלבום חמוד וקליל אבל למרות קטעים קצרים טובים רוב האלבום לא היה יותר ממוזיקת רקע בשבילי ולא הצלחתי להתחבר לזה. לא הסגנון של היפ-הופ שאני מחפש.
כמו שאפשר לראות אני לא מנוסה בז'אנר הזה בלשון המעטה. השאלה שאני לפעמים שואל את עצמי, היא האם הדרך ה"נכונה" היא לשמוע קודם כל את הקלאסיקות הישנות, או ההפך, להתחיל מדברים יותר חדשים (2000+ או לפחות דברים שנשמעים מודרנים) כדי להאחז בסגנון לפחות בהתחלה ביותר קלות? באופן כללי אני חושב ש
רוב סגנונות המוזיקה (הגדולים, לא תת-ז'אנרים כלשהם) רק הפכו ליותר מגוונים וטובים כשהם השתכללו, בידיוק כמו שלמרות שיש רוק קלאסי מהולל משנות ה-60/70, אני מחשיב את כל הרוק שאני באמת אוהב משנות ה-90+. גם זה שנפתחתי למוזיקה זה בגלל שהתחלתי לשמוע רוק מודרני ושמעתי קודם אלבומים יותר מאוחרים של דרים - אז אולי עדיף לי להתחיל עם אלבומים מודרנים יותר של היפ-הופ שיציגו לי את הצד היותר מתקדם/משוכלל ורק אז לחפור למקורות. כן, כן, אני חושב שאני נוטה יותר לכיוון הזה. השאלה היא רק מה לשמוע, יש כל כך הרבה x: