ציטוט:
הדיעה שלך מבוססת על כלום. הנתונים היבשים מספרים סיפור קצת אחר מ"פויול וצ'אבי מחליפים מסירות" (לדוגמא, שהשחקן שנוגע אחרי צ'אבי הכי הרבה פעמים בכדור בממוצע הוא מסי, שחקן בונקריסט ידוע). אבל בסדר, תמשיך להאמין שארסנל שעשתה 12 תיקו בעונה יותר טובה מקבוצה שלקחה כל תואר אפשרי ב-3 שנים. המשחקים הגדולים של בארסה (התבוסות בקלאסיקו, הגמר השני מול יונייטד, ה-4-0 במסטאייה, הרביעייה של מסי מול התותחנים) הם המשחקים הכי גדולים של קבוצה אינדבידואלית שניראו בעשור האחרון, dare I say מאז מילאן הגדולה. השיטה הייתה אותה שיטה אז והיום.
נכון, בארסה נתקעה בחצי שנה האחרונה. השילוב של שחיקה היסטרית של שחקנים (כנראה הטעות הכי קריטית של גווארדיולה בקדנציה שלו) ביחד עם העובדה שמאמנים אינטליגנטיים פיתחו שיטות הגנתיות לעצור אותה, הרגו את הקטלניות בשיטה של ברצלונה. אני מסכים איתך שפתרון אחד הוא שפפ יילך, אבל אני חושב שגם ריענון השיטה (לא החלפתה, כיוון שאת ה-4-3-3 מלמדים בבארסה מגיל 13) ביחד עם הבאת שחקנים בעמדות רלוונטיות כמו שציינת (חלוץ פיזי וגדול באמצע לדעתי זה לא פיתרון, ר"ע זלאטן) יכולים להשאיר את בארסה כהגמון בכדורגל.
הנתונים היבשים מעניינים לי את הביצה הימנית, ואת ה-83 אחוז פוזשן שהיה לברצלונה נגד צ'לסי ביום שלישי הם יכולים לזרוק לפח, או לדבר על זה בחוף ליד הסוכה של שמשון המציל כשהם ישחקו מטקות (העונה שלהם גמורה). נראה לי שאתה קצת נסחף בהשפעת התשקורת: "המשחקים הכי גדולים של קבוצה אינדיבדואלית בעשור האחרון", אז זהו שלא.
פפ יילך, הוא מיצה את עצמה וצריך אתגרים חדשים ובמיוחד להוכיח מה הוא שווה מחוץ לברצלונה. ברצלונה כן צריכים נוכחות ברחבה לדעתי, כי כשהם מקבלים קרנות ובעיטות חופשיות, זה תמיד נגמר בעוד פס הצידה במקום באיזה הגבהה מסוכנת. זלאטן לא התאים כי הוא שחקן אגואיסט, אבל מישהו כמו רובין יכול מאד להצליח (אם הוא עוזב את ארסנל, שיילך רק לברצלונה).