אני מאחלת רק בריאות
לא יותר מזה רק בריאות... טווב וואולי גם
שתשמור על מיתרי הקול שלך...
ווושתצליח לנהל אורח חיים תקין...
חחחח
זה כזה מזכיר לי את עצמי ברמות שאתה לא מבין בכללל אני מכירה את ההרגשה
זה רגע מיוחד כזה קסום שבו יוצאים ממך דברים בלי שאתה בככלל מודע,
זה קורה במיוחד בצבא או תחת השפעה של משהו...
ברגעים של משמרת ארוכה ואין מה לעשות....אז אתה מתחרפן
בימים שבהם אתה קם בבוקר ואתה יודע שאתה צריך לחזור לצבא....
בימים שבהם עובר שבוע שלם ואתה יודע שיש לך עוד שבת לסגור....
ברגעים שהעצם כבר כואבת...
ברגעים שאתה צועקקק עד מתי ויודע שיש לך עוד הרבה...
בימים שאתה רוצה לצאת כל כך הביתה אבל אתה סוגר....
בימים שכל החברים שלך בבית יוצאים למעדון ואתה סוגר שבת כמו מניאק ....
בימים שיש מפגש של הפורום אתה בבסיס....
בימים שהמשפחה שלך בבית חוגגת את החג ואתה בבסיס מקדש על מיץ ענבים
או במקרה הגרוע "פטל רעל" צבאי אמיתי...
זה בדיוק הרגעע שבו אתה מגיע לרמת של פיגור ויצא ממך כל כך הרבה...
אז הפיתרון היחידי זה לחפש לעשות דברים ולשלוף את הנשק הסודי
"הפלאפון" -(איזה דבר קטן וגאוני)
אז אתה מקליט את עצמך מצלם תמונות/סירטונים ואומר לעצמך:
"מתי כל זה נגמר"
או
"איזה ילדה מפגרת אני"
או
"ליהי.... בואייי דחופפפפפ... בואי תיראי איתה טיפשה יצאתי"
אני כל כך מכירה ת'הרגשה
אני נמנעת מלעלות סירטונים ותמונות שלי אחרת מוציאים אותי מהצבא על סעיף 21 נפשיי..
אוריאל אני מאחלת לך המון בהצלחה ותמשיך ליצור דברים שעושים לך טוב
אגבבבב
אחחחחלההה של "חצוצרות"...
בהתחלה
וכמובן "בווא החפש"ש" שיבוא כבר!!!!!!!!!!!!!
אני ממליצה לערוך את זה מחדש יש בעיות בסאונד-
אבל חשוב מזה יש כמה מילות תודה
בראש ובראשונה לחברים שבלי העזרה שלהם זה לא היה מגיע לרמות כאלו
לאלכהול ועד כמה כימיקלים שעושים תעבודה,
לנופש באשקלון שנתנו לך במה...
והחשוב מכל לצה"ל שבלי העזרה שלו כל זה לא היה קורה...