לא היה ולא יהיה הרכב שעשה כזאת היסטוריה אי שם בשנות ה-90 כמו שה Fugees עשו. The Score נחשב מבחינתי לאחד האלבומים הגדולים מאותן שנים שתמיד יזכרו לטובה . יש בו כוח מהסוג שרק הראפ וההיפ הופ יודעים להציע , המקצב הכבד משהו שגורם לך להנהן בראש ולהכנס לדמיונות האלו , לעבור תוך כמה שניות לארה"ב לתוך רחובות הארלם או איזושהיא שכונת מצוקה בארה"ב של שנות ה-90. המוזיקה שבאלבום תמיד מעלה בי קונוטציות של ילד / נער אפרו-אמריקאי שנקלע לפשע , לסמים ,לאגרסיות אפלות של הרחובות מלאי הפשע. מנסה לדחוק את הכאב שלו - ממש הצליחו לתעד פה באלבום הזה את ההרגשה הזו .
זה אלבום ראפ אמיתי כמו שכתוב בספר - הקצב חודר לך לנשמה , הפזמון מהדהד לו מאחור ומתאים בדיוק לתבנית של השיר . הכל פה נשמע כל כך מקורי והסאונד פשוט מושלם . כל שיר באלבום הזה נשמע ייחודי ובעל אופי משלו . אני אוהב את הקולות שמתלווים בחלק מהשירים , נותנים לך הרגשה מציאותית שמחזקים את ההרגשה הזו של הכאב והפשע שהם חווים . Lauren Hill מייצגת בשבילי ווקאליסטית מגניבה עם קול מלא כזה - מתאימה בדיוק כדי לשיר מוזיקה כזו ויש לה חוש קצב יוצא מן הכלל , יחד עם Wyclef Jean האדיר ו Pras .
הנה אחד מהלהיטים הכי גדולים שיצאו בשנות ה-90 ואני מצפה מכל מי שזוכר את התקופה הזו לעשות לייק כאן ולהגיב

.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=bA1PAkKD3Q4[/youtube]
פתאום כשאני שומע את הדבר הזה, בתור בן אדם שכמעט ולא מצא שום דבר בהיפ-הופ / ראפ - אני פתאום רואה את היופי והפוטנציאל האדיר שיש בסגנונות האלו . אולי זה הזמן המתאים לשמוע עוד הרכבים טובים (כמו ה Wu-Tang Clan) .לכן אני ממליץ לכל אחד שלא מוצא שום דבר בהיפ-הופ או ראפ להקשיב לאלבום הזה . אתם תופתעו לגלות שהסגנונות האלו לא מספיק זוכים לכבוד הראו להם .