YtseJammers Israel

חח ולעומת זאת בהופעה הייתי שורה ראשונה עף לי הפוני מהבאס ... בוא נגיד הסאונד לא מרגיש עשיר בתופים כל כך , כאילו הם ברקע כזה

אני לא מי יודע מה מבין בתופים, אבל אני ממש מרוצה מהסאונד באלבום...
אחת הבעיות שהייתה לי עם BC&SL היא שכשהייתי שומע עם אוזניות, התופים היו כלכך over the top, פשוט מפוצצים לי את האוזניים...

זה בהחלט בעיה אצל פורטנוי בזמן האחרון. גם התופים ב- Systematic Chaos די חזקים..
ובכלל, Nightmare (האלבום של Avenged Sevenfold כמובן) זה האלבום עם המיקס תופים הכי חזק ששמעתי בחיים.

אני חושב שהעניין עם התופים הוא פשוט כי הסגנון של מנגיני שונה, ובכלל הסאונד. בעוד הtama של פורטנוי הייתה הרבה יותר בועטת, יותר מטאליסטית, הpearl של מנגיני הרבה יותר קלאסית ולטעמי משתלבת טוב יותר. חוץ מזה שיכול להיות שפורטנוי היה לוחץ להגברת התופים בהקלטות
לדעתי באלבום הזה דרים נשמעים הרבה יותר "להקה" מאשר בבלק קלאודס ובסיסטמטיק.

תגידו, אני חייב לשאול... זה רק אני, או שהקולות השמיימים ב-Bridges in the Sky, החל מ0:54, שרים "טל מוסרי, טל מוסרי"...?

על אותו משקל, יש שיר של Rush שאני נשבע שבהתחלה נאמר המשפט "תן לו בראש"... *מתפקע מצחוק*

חתוליס כתב:תגידו, אני חייב לשאול... זה רק אני, או שהקולות השמיימים ב-Bridges in the Sky, החל מ0:54, שרים "טל מוסרי, טל מוסרי"...?

thanks a lot, man, you ruined the song for me

זה תמיד מצחיק שאנשים מוצאים בקטעים הגרגורינים האלה ביטויים בעברית. אני זוכר שפעם אמרו שהפתיחה של happy nation של אייס אוף בייס מדברת על שנאת ישראל וכו'

טוב,

אז אחרי אינספור האזנות לדיסק, לשירים, לפי הסדר לא לפי הסדר, הגיע הזמן לעבודת החפירה שלי.

בניגוד לרוב מה שנכתב בנוגע לאלבום, אני לא רוצה לדרג שיר שיר, או בכלל לתת ציונים. מבחינתי, יש באלבום הזה הרבה מעבר ל-9 שירים (טובים, יותר או פחות, תקראו בעמודים האחרונים), והרבה משמעות לאלבום מעבר למיקומו בסקאלת האלבומים (גם לפי סדר הוצאתם, וגם לפי המיקום שלהם לפי דירוג).

הסבר:

ככל שאני מאזין יותר לאלבום, מתחדדת אצלי התחושה כמו שנכתב שפטרוצ'י אמר ללברי - "באמת עשינו את זה" (רפרנס - כמה עמודים אחורה, תרגום חופשי). כשאני חושב שהם עשו את זה אני מתכוון לזה שהם התעלו על עצמם, באופן מעורר הערכה בכל קנה מידה.

האלבום הזה הוא לא רק "יותר טוב" מהשניים-שלושה אלבומים אחרונים. הוא לא רק שינוי כיוון מסגנון יותר "כבד" שהיה נחלת האלבומים האחרונים לסגנון יותר "פרוגי" (למרות שזה לא באופן מובהק לא באלבום הזה ולא באלבומים הקודמים.
זה אפילו לא רק ה"אימג'ס" החדש שיש לנו ביד (הרי מתי בפעם האחרונה היו כל כך הרבה פוסטים על זה ששירים מסוימים מזכירים במבנה שלהם או בתפקיד שלהם את PMU, UAGM
, WFS ו-LTL?).

האלבום הזה מוכיח יותר מכל אלבום אחר ש-DT הם באמת שם בשביל המוזיקה. האלבום הזה מוכיח שלמרות כל הסערות מסביב - האכזבה המסוימת של המעריצים מהאלבומים האחרונים, העזיבה של פורטנוי, החיפוש והכניסה של MM, כל אלה לא גרמו לחבר'ה למצמץ, לפספס או לפשל במשימה שבשבילה הם שם - להוציא אלבום ראוי.

יש שיגידו שהאלבום הוא ה"אימג'ס החדש", יש שיגידו שהוא הכי טוב מאז ימי SDOIT, יש שיגידו שהוא עומד בשורה אחת עם כל האלבומים הגדולים של DT, אבל זה לא באמת משנה. מה שמשנה הוא שגם אחרי 26 שנה החבר'ה הצליחו להתגבר על כל המכשולים שהיו, ולהוכיח שוב בפעם המי-יודע-כמה שהם עדיין בועטים, עדיין סופר-רלוונטיים, עדיין יודעים להוציא אלבום קוהרטני, מדויק, קשה-לעיכול אך עם זאת קליט, לעשות פרוג-מטאל רציני, שלא שוכח את המקורות שלו אבל עדיין יכול להיות מקורי, להיות סופר-טכניים גם כשהם מרגשים, ולהיות מרגשים גם כשהם עושים משהו שהוא הכי רחוק מההגדרה של בלדה.

בימים האחרונים, מאז שהאלבום דלף/יצא, וככל שאני שומע אותו יותר, עוברות אצלי בראש המילים - My Band Is Back, and BIG TIME!

איזה כיף!

חתוליס כתב:תגידו, אני חייב לשאול... זה רק אני, או שהקולות השמיימים ב-Bridges in the Sky, החל מ0:54, שרים "טל מוסרי, טל מוסרי"...?

כן, דרים מושפעים הרבה מטל מוסרי לא ידעת

סקס, סמים וטל מוסרי
דהה

אהלן חבר'ה, אני לא מגיב כאן יותר מדי, אבל אני חייב לפרוק את המטען שלי לגבי האלבום הזה, וכאן נראה לי המקום המתאים.
אפתח בזה שאציין שאני לא ה-Hater הטיפוסי של דרים. להיפך, אני מעריץ שרוף. אהבתי את כל האלבומים שלהם כולל Bc&sl, אני לא מהמתבכיינים והמתרפקים על ימי אימג'ס
ואוויק (aka metalist.co.il), וקפצתי עם כולם בהופעה המצוינת. אבל לצערי הרב מאוד, האלבום הזה הוא אכזבה מבחינתי.

באופן כללי, האלבום הוא טוב, אבל הוא פשוט לא מחדש שום דבר, וגם הדברים הדרימיים הטיפוסיים, שבד"כ אני נהנה מהם (כמו בBc&sl שלא חידש אבל היה מהנה),
פשוט לא מצליחים לגרד לי את בלוטת הכיף ובעיקר ההתרגשות, שדרים היו מומחים בלפרוט עליה כל כך טוב בעבר. אם נרחיב שנייה את הנקודה הזו, בעבר כל אלבום חדש שלהם
גרם לי להסתובב שבועות עם חיוך מרוח על הפרצוף וזמזום של שיר אחר בראש, והפעם זה פשוט לא קורה.
וקצת טרק ביי טרק, כי הבנתי שאוהבים לעשות את זה כאן :

otboa-אחד השירים האהובים עלי באלבום, מביא איזשהו ניחוח של רעננות לאלבום, שלצערי לא ממשיך.
bmebmd-ההתחנפות המסורתית של דרים למיינסטרים, הפעם לצערי גרוע יותר מהרגיל. שיר ששורה עליו רבות מרוחו של פורטנוי.
lnf-אוף איזה שיר מעצבן. דווקא מתחיל סבבה, אם כי מאוד מאוד מאוד דומה ל-knights of cydonia של מיוז, אבל הופך לסוג של גרסא משעממת ל-in the name of god.
שוב, לא כזה גרוע, אבל פשוט לא עושה לי את זה.
ההשוואה, 0:57 של מיוז מול 01:18 דרים.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=lV7lHiwI2wI[/youtube]
titl-בלדה מצויינת ומרגשת.
Bits- שוב, סימפטום שחוזר לאורך כל האלבום. נושא מעניין, מלודיה מצוינת, במיוחד בשלב השירה, אבל זה לא מתפתח לשום מקום, והקטע האינסטרומנטלי יחסית משעמם, כאשר הסגנון ה"ישראלי/ אוריינטלי" בסה"כ מגוון, אם כי חוזר על עצמו יותר מדי לכל אורך האלבום.
oc-כנ"ל, אפילו יותר מודגש. פזמון מאוד סוחף, נושא מצוין, אבל קטע אינסט' מעצבן שמזכיר לי באופן מוזר את הנעימה ממשחק הוידאו metal slug 2, החל מ0:45 (5:00 בOC)
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ChQqkbwHaCM[/youtube]
ffh- בלדה טובה, אם כי נשכחת
Boi- אחלה, מזכיר את acos, ובסה"כ כיפי. הייתי מצפה שיהיה אחד מטרקים רבים באלבום, אבל לצערי הוא בודד במערכה.
bts- אין מה להגיד. בלדה סתמית שמרגיש כאילו היא באה למלא מקום.

לסיכום, דיסק רע לא רע, פשוט לא פריצת דרך המיוחלת שציפיתי לה מדרים.
אולי באלבום הבא?

איזה פריצת דרך אחרי 25 שנה? מה ציפית שינגנו פולקה גרוזינית? האלבום כשלעצמו נשמע רענן מאד מבחינת הסאונד, מבחינת ההשפעות. זה לא כמו איירון מיידן שכבר 30 שנה מוציאים את אותו אלבום עם שם אחר.
אני מאמין לך שאתה מעריץ שרוף, אבל נראה שכמו כמה אנשים אחרים אתה מחפש בכוח איפה לבקר גם כשאין מה לבקר. גם מה שאתה כותב נשמע מבולבל ולא קוהרנטי: דיסק לא רע, אלבום טוב, מצד שני: האלבום אכזבה, לא פריצת דרוך מיוחלת - לא ממש ברור מה דעתך האלבום.

אתה רושם:

- שוב, סימפטום שחוזר לאורך כל האלבום. נושא מעניין, מלודיה מצוינת, במיוחד בשלב השירה, אבל זה לא מתפתח לשום מקום, והקטע האינסטרומנטלי יחסית משעמם, כאשר הסגנון ה"ישראלי/ אוריינטלי" בסה"כ מגוון, אם כי חוזר על עצמו יותר מדי לכל אורך האלבום.
oc-כנ"ל, אפילו יותר מודגש. פזמון מאוד סוחף, נושא מצוין, אבל קטע אינסט' מעצבן שמזכיר לי באופן מוזר את הנעימה ממשחק הוידאו metal slug 2, החל מ0:45 (5:00 בOC)

מה זאת אומרת לא מתפתח? אין וריאיציות? אין קטעים שונים בכל שיר? לאיזה התפתחות אתה מצפה? אני פשוט מנסה להבין את האמירה של "לא מתפתח לשום מקום".
Outcry - לטעמי אחד מהקטעים האינסטרומנטאליים הפסיכיים ביותר שהחבר'ה כתבו ופה יש הרגשה שהם התעלו ואתגרו את עצמם מבחינת הכתיבה. אז לך זה מזכיר משהו מאיזה משחק וידאו שבחיים לא שמעתי עליו, אז זה הופך את השיר ללא טוב? אתה בעצמך אומר פזמון סוחף, נושא מצוין.

ולגבי פריצת דרך, דרים ת'יאטר פרצו את הדרך לכל הלהקות האחרות שקיימות היום (מרבית האלבומים שלהם הם אלבומי מופת). אם הם עדיין נושאי הדגל של הפרוג מטאל זה אומר לך שהמוסיקה שלהם עדיין מעניינת ומספקת מקור השראה לעשרות אומנים ולהקות. למשל, כולם חזו שפיין אוף סלביישן תירש את דרים ת'יאטר, אבל מה שקרה בינתיים זה שפיין אוף סלביישן הולכת מדחי לדחי ודרים ת'יאטר רק ממשיכה להצליח ולרתק יותר ויותר מאזינים.

טל רודס כתב:איזה פריצת דרך אחרי 25 שנה? מה ציפית שינגנו פולקה גרוזינית? האלבום כשלעצמו נשמע רענן מאד מבחינת הסאונד, מבחינת ההשפעות. זה לא כמו איירון מיידן שכבר 30 שנה מוציאים את אותו אלבום עם שם אחר.
אני מאמין לך שאתה מעריץ שרוף, אבל נראה שכמו כמה אנשים אחרים אתה מחפש בכוח איפה לבקר גם כשאין מה לבקר. גם מה שאתה כותב נשמע מבולבל ולא קוהרנטי: דיסק לא רע, אלבום טוב, מצד שני: האלבום אכזבה, לא פריצת דרוך מיוחלת - לא ממש ברור מה דעתך האלבום.

אתה רושם:

- שוב, סימפטום שחוזר לאורך כל האלבום. נושא מעניין, מלודיה מצוינת, במיוחד בשלב השירה, אבל זה לא מתפתח לשום מקום, והקטע האינסטרומנטלי יחסית משעמם, כאשר הסגנון ה"ישראלי/ אוריינטלי" בסה"כ מגוון, אם כי חוזר על עצמו יותר מדי לכל אורך האלבום.
oc-כנ"ל, אפילו יותר מודגש. פזמון מאוד סוחף, נושא מצוין, אבל קטע אינסט' מעצבן שמזכיר לי באופן מוזר את הנעימה ממשחק הוידאו metal slug 2, החל מ0:45 (5:00 בOC)

מה זאת אומרת לא מתפתח? אין וריאיציות? אין קטעים שונים בכל שיר? לאיזה התפתחות אתה מצפה? אני פשוט מנסה להבין את האמירה של "לא מתפתח לשום מקום".
Outcry - לטעמי אחד מהקטעים האינסטרומנטאליים הפסיכיים ביותר שהחבר'ה כתבו ופה יש הרגשה שהם התעלו ואתגרו את עצמם מבחינת הכתיבה. אז לך זה מזכיר משהו מאיזה משחק וידאו שבחיים לא שמעתי עליו, אז זה הופך את השיר ללא טוב? אתה בעצמך אומר פזמון סוחף, נושא מצוין.

ולגבי פריצת דרך, דרים ת'יאטר פרצו את הדרך לכל הלהקות האחרות שקיימות היום (מרבית האלבומים שלהם הם אלבומי מופת). אם הם עדיין נושאי הדגל של הפרוג מטאל זה אומר לך שהמוסיקה שלהם עדיין מעניינת ומספקת מקור השראה לעשרות אומנים ולהקות. למשל, כולם חזו שפיין אוף סלביישן תירש את דרים ת'יאטר, אבל מה שקרה בינתיים זה שפיין אוף סלביישן הולכת מדחי לדחי ודרים ת'יאטר רק ממשיכה להצליח ולרתק יותר ויותר מאזינים.

אני חוזר שוב, האלבום טוב, אבל הוא פשוט לא הצליח לרגש ולסחוף אותי (מצטער אם אני נשמע כמו איזו פרסומת מלפני 15 שנה). יכול להיות שזה אינדיבידואלי בין אחד לשני, יכול להיות שזה ישתנה אחרי עוד כמה שמיעות (אם כי עברתי כבר איזה 10), אבל בינתיים הוא פשוט לא עושה לי את זה.
לגבי "פריצת הדרך" אני אחדד את הכוונה שלי: ציפיתי לאלבום שיביא את דרים לאיזשהו רף חדש, בדומה לSFAM. אני מדגיש, לא ציפיתי לעוד SFAM,
אלא רק לשחזור תחושת ההידהמות שהאלבום ההוא גרם לי ולעוד הרבה מעריצים. DTOE פשוט ברובו משעמם.

BMUBMD זה שמיים וארץ מה"מיינסטרים" שדרים הוציאו כשפורטנוי עוד היה בלהקה, והדעה שלי לגבי BTS הפוכה משלך בלשון המעטה.

לגבי שאר השירים - כל אחד ודעתו שלו, אבל הרגשתי צורך להגיב על שני השירים האלה.

עריכה לגבי ההודעה מעליי: דרים כבר דיי שמו לעצמם רף בלתי אפשרי וקיבעו אותו, אל תצפה שהאלבומים הבאים יגרמו לכל המעריצים ללא יוצא מן הכלל להרגיש טוב איתם, אבל מבחינתי האלבום הזה לפחות ברמה של התותחים הגדולים של דרים, ככה שאני את שלי קבלתי.

Loki - אני לא חושב שהבעיה היא באלבום אלא אצלך. הכוונה היא לא שאתה לא בסדר (חס וחלילה) אלא שבניית הציפיות לאלבום הזה היתה בעייתית ואני די חששתי ממנה. לי אישית זה לא קרה אבל אני מבין או מנחש שלך כן.

למה אני מתכוון? הרי מדובר באלבום מאוד מאוד מאוד משמעותי ללהקה. אין טעם לחזור על מה ולמה כולם יודעים!
זה יצר לדעתי אצל הרבה אנשים (יכול להיות שגם אצלך) ציפיה בלתי סבירה בעליל שיצא אלבום כזה מטורף, כזה מדהים וכ"כ חזק, שאיך אמרת? תסתובב כמה שבועות עם חיוך מרוח לפרצוף. תוסיף לזה את הראיונות, התגובות וכל זה - יוצא שאתה מתחיל להקשיב ומצפה שייזל לך המוח לרצפה.
כשכבונים כזה רף מטורף של ציפיות, יש סיכוי גבוה מאוד לאכזבה - אפילו שהאלבום הוא באמת בדיוק כזה מטורף כזה מדהים וכ"כ חזק שבאמת נוזל המוח לרצפה. פשוט שומדבר, ממש ממש שומדבר לא היה עונה על הציפיות האלה שלך.

לדעתי לכן גם יש כזה קושי מצדך לשים את האצבע על מה מפריע לך. אתה בעצמך אומר שזה מעולה וזה מגוון וזה חזק...אבל משהו לא מסתדר. מה זה? לדעתי האישית זה בדיוק מה שכתבתי למעלה. הערה - יש כאן הרבה "לדעתי" וזה כי לנסות לנחש או להבין מה הולך אצל מישהו אחר בראש זה מאוד קשה. אפילו בלתי אפשרי. בקושי אני מבין מה קורה אצלי.

תנסה, וזה קשה אני יודע, אולי בלתי אפשרי, להאזין לאלבום מחדש...עם ראש נקי. עזוב מה היה, עזוב SFAM, עזוב מי עזב מי בא ומי חזר. פשוט תקשיב. אולי תשנה מעט את דעתך ותהיה פחות מאוכזב ותסתובב עם חיוך ענקי על הפרצוף כמו שאני עושה כבר כמה ימים טובים . ואם לא - תמיד תוכל לחפש פולקה גרוזינית (הרסת אותי טל - אנשים במשרד באו לראות מה כ"כ מצחיק) ולראות איך זה הולך

חחח נמרוד אני מקווה שהדגמת להם

זה היה מה זה ברור שצמד המושגים "SFAM" ו-"זה לא" יעלו פה ויעוררו תגובות. כמו בכל אלבום...
דר"א - מתי בידיוק דרים ת'יאטר הבטיחה שהיא תחדש ותפתיע את המאזין בכל אלבום? אני דווקא תמיד זוכר הבטחות על סאונד שנשמע כמו (הכנס אלבום מיתולוגי כאן) ולא: "המעריצים שלנו ישמחו לגלות שהאלבום הקרוב לא יישמע כמו שומדבר שאי-פעם עשינו". אתם מצפים מהלהקה דברים שהיא לא מצפה מעצמה - אז דחיל רבאק, איך לא תתאכזבו?

Mars Volter כתב:זה היה מה זה ברור שצמד המושגים "SFAM" ו-"זה לא" יעלו פה ויעוררו תגובות. כמו בכל אלבום...
דר"א - מתי בידיוק דרים ת'יאטר הבטיחה שהיא תחדש ותפתיע את המאזין בכל אלבום? אני דווקא תמיד זוכר הבטחות על סאונד שנשמע כמו (הכנס אלבום מיתולוגי כאן) ולא: "המעריצים שלנו ישמחו לגלות שהאלבום הקרוב לא יישמע כמו שומדבר שאי-פעם עשינו". אתם מצפים מהלהקה דברים שהיא לא מצפה מעצמה - אז דחיל רבאק, איך לא תתאכזבו?

מדגיש שוב, התכוונתי להרגשה ששמעתי את SFAM ולא לתוכן. אני ממש לא מצפה לשחזור/ מחזור של אלבומים.

Nimitzion כתב:Loki - אני לא חושב שהבעיה היא באלבום אלא אצלך. הכוונה היא לא שאתה לא בסדר (חס וחלילה) אלא שבניית הציפיות לאלבום הזה היתה בעייתית ואני די חששתי ממנה. לי אישית זה לא קרה אבל אני מבין או מנחש שלך כן.

למה אני מתכוון? הרי מדובר באלבום מאוד מאוד מאוד משמעותי ללהקה. אין טעם לחזור על מה ולמה כולם יודעים!
זה יצר לדעתי אצל הרבה אנשים (יכול להיות שגם אצלך) ציפיה בלתי סבירה בעליל שיצא אלבום כזה מטורף, כזה מדהים וכ"כ חזק, שאיך אמרת? תסתובב כמה שבועות עם חיוך מרוח לפרצוף. תוסיף לזה את הראיונות, התגובות וכל זה - יוצא שאתה מתחיל להקשיב ומצפה שייזל לך המוח לרצפה.
כשכבונים כזה רף מטורף של ציפיות, יש סיכוי גבוה מאוד לאכזבה - אפילו שהאלבום הוא באמת בדיוק כזה מטורף כזה מדהים וכ"כ חזק שבאמת נוזל המוח לרצפה. פשוט שומדבר, ממש ממש שומדבר לא היה עונה על הציפיות האלה שלך.

לדעתי לכן גם יש כזה קושי מצדך לשים את האצבע על מה מפריע לך. אתה בעצמך אומר שזה מעולה וזה מגוון וזה חזק...אבל משהו לא מסתדר. מה זה? לדעתי האישית זה בדיוק מה שכתבתי למעלה. הערה - יש כאן הרבה "לדעתי" וזה כי לנסות לנחש או להבין מה הולך אצל מישהו אחר בראש זה מאוד קשה. אפילו בלתי אפשרי. בקושי אני מבין מה קורה אצלי.

תנסה, וזה קשה אני יודע, אולי בלתי אפשרי, להאזין לאלבום מחדש...עם ראש נקי. עזוב מה היה, עזוב SFAM, עזוב מי עזב מי בא ומי חזר. פשוט תקשיב. אולי תשנה מעט את דעתך ותהיה פחות מאוכזב ותסתובב עם חיוך ענקי על הפרצוף כמו שאני עושה כבר כמה ימים טובים . ואם לא - תמיד תוכל לחפש פולקה גרוזינית (הרסת אותי טל - אנשים במשרד באו לראות מה כ"כ מצחיק) ולראות איך זה הולך

מקבל את מה שאתה אומר, זה עדיין לא משנה את הדעה שלי על האלבום, אולי זה עוד ישתנה.....

pugi כתב:טוב,

אז אחרי אינספור האזנות לדיסק, לשירים, לפי הסדר לא לפי הסדר, הגיע הזמן לעבודת החפירה שלי.

בניגוד לרוב מה שנכתב בנוגע לאלבום, אני לא רוצה לדרג שיר שיר, או בכלל לתת ציונים. מבחינתי, יש באלבום הזה הרבה מעבר ל-9 שירים (טובים, יותר או פחות, תקראו בעמודים האחרונים), והרבה משמעות לאלבום מעבר למיקומו בסקאלת האלבומים (גם לפי סדר הוצאתם, וגם לפי המיקום שלהם לפי דירוג).

הסבר:

ככל שאני מאזין יותר לאלבום, מתחדדת אצלי התחושה כמו שנכתב שפטרוצ'י אמר ללברי - "באמת עשינו את זה" (רפרנס - כמה עמודים אחורה, תרגום חופשי). כשאני חושב שהם עשו את זה אני מתכוון לזה שהם התעלו על עצמם, באופן מעורר הערכה בכל קנה מידה.

האלבום הזה הוא לא רק "יותר טוב" מהשניים-שלושה אלבומים אחרונים. הוא לא רק שינוי כיוון מסגנון יותר "כבד" שהיה נחלת האלבומים האחרונים לסגנון יותר "פרוגי" (למרות שזה לא באופן מובהק לא באלבום הזה ולא באלבומים הקודמים.
זה אפילו לא רק ה"אימג'ס" החדש שיש לנו ביד (הרי מתי בפעם האחרונה היו כל כך הרבה פוסטים על זה ששירים מסוימים מזכירים במבנה שלהם או בתפקיד שלהם את PMU, UAGM
, WFS ו-LTL?).

האלבום הזה מוכיח יותר מכל אלבום אחר ש-DT הם באמת שם בשביל המוזיקה. האלבום הזה מוכיח שלמרות כל הסערות מסביב - האכזבה המסוימת של המעריצים מהאלבומים האחרונים, העזיבה של פורטנוי, החיפוש והכניסה של MM, כל אלה לא גרמו לחבר'ה למצמץ, לפספס או לפשל במשימה שבשבילה הם שם - להוציא אלבום ראוי.

יש שיגידו שהאלבום הוא ה"אימג'ס החדש", יש שיגידו שהוא הכי טוב מאז ימי SDOIT, יש שיגידו שהוא עומד בשורה אחת עם כל האלבומים הגדולים של DT, אבל זה לא באמת משנה. מה שמשנה הוא שגם אחרי 26 שנה החבר'ה הצליחו להתגבר על כל המכשולים שהיו, ולהוכיח שוב בפעם המי-יודע-כמה שהם עדיין בועטים, עדיין סופר-רלוונטיים, עדיין יודעים להוציא אלבום קוהרטני, מדויק, קשה-לעיכול אך עם זאת קליט, לעשות פרוג-מטאל רציני, שלא שוכח את המקורות שלו אבל עדיין יכול להיות מקורי, להיות סופר-טכניים גם כשהם מרגשים, ולהיות מרגשים גם כשהם עושים משהו שהוא הכי רחוק מההגדרה של בלדה.

בימים האחרונים, מאז שהאלבום דלף/יצא, וככל שאני שומע אותו יותר, עוברות אצלי בראש המילים - My Band Is Back, and BIG TIME!

איזה כיף!

שאפו פוגי, כיף לקרוא.