אני לא מסכים איתך מתן . שמע אני לא הייתי לפני 12 באותה הופעה עליה דיברת , אבל אם מסתכלים על ההופעה בלי השוואות קודמות , אני חושב שהם נתנו כאן אחלה סטליסט , אני לא יכול להצביע על שיר אחד שאת ביצועו ובחירתו הטלתי בספק .
החלק מ - Cuckoo For caca שפשוט הביא אותי לאקסטזות על- אנושיות , Midlife Crisis ו Epic הנפלא ( קצת מפריע לי שהם מתפארים על תהילת אומני העבר שמהם לקחו את השירים ) . פשוט כל שיר היה חוויה בפני עצמה . אהבתי גם את המיני-קטעון של הנויז שנעשה ע"י פאטון ב- Chariots Of Fire/Stripsearch .
מעבר לזה - עד כה מההופעות שהייתי בהם אני יכול לומר לך בוודאות ואת זה אתה כבר בוודאי יודע - בתור פרפורמר - פאטון הוא אחד הגדולים .
אני אוהב את הכאריזמה שיש לו על הבמה , את עודף הביטחון העצמי ( ראו ערך : רוק , יריקות גרוטסקיות סטייל מייק פורטנוי , צעקות חולניות ) , הבנדם לא רואה אף אחד ממטר ,הוא יודע שהוא מוזיקאי מוכשר והוא מפגין את זה על הבמה . לאורך כל ההופעה הוא שמר יפה על אינטרקציה עם הקהל , באמת אין מה להגיד - הוא יודע לנהל שואו . אהבתי גם את ה " Toda " שלו בסוף שלושת השירים הראשונים . ואת ההתבדחויות שלו כמו למשל כשהתגלה שנמצא פלאפון על הבמה והוא אומר : "We Don't open to relationships "

.
אלו רק התייחסויות לצד הטכני שבהופעה של פאטון - מעבר לכך גם השירה הנקיה שלו לצד התפרעויות פסיכוטיות כיאה לפאטון - לא עלו בתוהו . לבנדם יש מנעד ווקאלי מדהים , אני הייתי עד לזה - וגם הרמקולים שכמעט והתפוצצו מ Over- Gain ...
הביצוע של שאר חברי הלהקה לדעתי היה מצויין , כולם נגנו כמו שצריך ולא ראיתי שום חיפוף מצד כולם - אבל הסאונד ..הסאונד - היה כל כך על הפנים , וזה התבטא במיוחד בשתי ההופעות הראשונות של Monotonix ושל דינוזאורוס , הסאונד היה על הפנים , במיוחד מבחינת הווליום שכמעט והחריש לי את האזניים אחת ולתמיד .
אני חושב שהסאונדמנים אחראים לזה אבל גם המקום עצמו בעייתי מבחינה אקוסטית .
אני יודע שאני יישמע לא טוב , אבל התרגשתי מההופעה הזאת לא פחות מההופעה של דרים . אני רוצה קצת לשתף אתכם איך הסיפור שלי עם פיית' נו מור התחיל -
כשפיית' נו מור עלו על הבמה , נזכרתי פתאום בכמות הזמן העצומה שהעברתי על אלבומים כמו King For A Day , שנקלעתי אליו בסיטואציה שקרתה בטעות אחרי שהייתי עם
אחי בקניון מלחה בפיקדילי או הד ארצי ( נוסטלגיות ... מתן אתה זוכר את החנויות האלו ?

) ואחי איכשהוא החליט שזו קלטת ששווה לקנות . הייתי אז בן 9 ובשבילי האלבום הזה היה כמו לשמוע בלאק מטאל או בהמות', החומר היה מאוד כבד בשבילי ( יכול להיות בגלל cuckoo for Caca ) , לכן עזבתי אותו ולא נגעתי בו ... עד שהגעתי לכיתה י' - החלטתי בכל זאת לנסות את האלבום ה"כבד" וה "לא קליט" הזה , כשבכלל לא ידעתי מול איזה אלבום אני עומד , והייתי ממש בחיתולים עם כל הקטע של מטאל-רוק הזה . בכלל לא היה לי קשר עם עוד מעריצים שלהם , הייתי די לבד במערכה . איתמר ופיית' נו מור . זה מה שידעתי . תקופה מאוחרת יותר החלטתי שזה לא מספיק וקניתי גם את Angels Dust הגאוני . שוב - הייתי איתמר- שאוהב -פיית' -נו- מור ומתלהב -עליהם- מול -החבר'ה , אני ורק אני , ובכלל לא ידעתי כמה מעריצים יש להם בעולם ובכלל פה בארץ .
אתמול כשהגעתי למתחם וראיתי את הכמות האדירה של המעריצים ידעתי - פיית' נו מור בהחלט עשו הסטוריה בתור להקת רוק שצברה לעצמה מעמד של ענקית , ענקית שפעם הייתה מאוד אנונימית , עם הרבה מכשולים בדרך . אבל אני חושב שפאטון נתן לה זריקת מוטיבציה גדולה . שני האלבומים הראשונים היו הרבה פחות דומיננטיים אבל מאז הגעתו של פאטון הלהקה שינתה קצת סגנון והכניסה את הפן היותר נסיוני למוזיקה - וזה הדבר שאני אוהב בלהקה הזאת . כששמעתי את King For A Day התאהבתי בשילוב הרב של המגוונים המוזיקאליים - החל מג'אז , דת' מטאל ברוטאלי , רוק אלטרנטיבי - סוג של מיסטר באנגל רק שונה בסאונד ומשלב פחות סגנונות . אני חושב גם שהגדולה של פיית' נו מור היא בעיקר בפשטות , ביכולת שלהם להלחין שירים די פשוטים מבחינה תבניתית , אין הרבה סיבוך תיאורתי - אבל הטאצ' הזה שפאטון יודע לתת לכל שיר ( ביחד עם כל שאר הנגנים ) - כאן נמצאת הגאונות של ה" דבר" הזה .
בקיצור - אתמול הייתה אחת ההופעות הטובות בחיים שלי , שום אכזבה אני לא רואה כאן
