YtseJammers Israel

Solitary Shell
ליריקה

אחד מהשירים באלבום שבאמת תפסו אותי. הליריקה, הנגינה הנוגה.
Go Dream!

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=mKsvTTOTXDA[/youtube]

===
דיונים קודמים באשכול הדיונים הגדול.
לדעות נוספות, האשכול בפורום הישן.

שיר מגניב, קליט ועם לחן שממש מתאים לליריקה המדהימה.

פעם ראשונה ששמעתי אותו אמרתי מה Salisbury Hill עושה פה...

שיר מעולה עם מקצב טוב, השיר הראשון שתפס אותי בדיסק הזה.

בתכלס , זה השיר שהתחברתי אליו הכי מהר . שיר עם סאונד מאוד אופטימי , אני אוהב את הנגינה של האקוסטית שמה .

וואי נראה לי שזה השיר שאני הכי אוהב בכל האלבום.
שיר שקל להתחבר אליו, קליל עם פזמון מעולה

שיר נחמד מאוד, בהחלט קליט...

שיר פשוט מקסים.
לירקה טובה מאוד , לחן נהדר ודי קליט שתמיד מכניס למצב רוח טוב
התחברתי לשיר הזה משמיעה ראשונה

כמו כולם גם אני התחברתי אליו הכי מהר מכל השירים בשמיעה הראשונה
שיר יפה, קליט, קל להזדהות עם הליריקה..
אני אוהבת(:

גם אני אגיד את מה שכולכם אמרתם..

קליט, ליריקה מאוד חמודה, וכל השאר.. השיר האהוב עליי בחלק השני ביחד עם אבוט טו קראש..

שיר פשוט גדול!
קליט וליריקה טובה, הפסנתר עושה פה עבודה מדהימה...
הקטע שהם עושים אוניסון קצר כזה ואז ברייק ופטרוצ'י מנגן סולו קצר..איזה קטע ענק?!

שיר באמת יפה, וקליל, אבל שוב עושה רק רושם של קלילות, הליריקה עצובה מאוד..

שיר מקסים, הפתיחה עם האקוסטית ממש יפה, ואז הקלידים נכנסים גם טוב מאוד.
המילים עצובות, אבל בין הפחות אהובות עליי משש המעלות..

SS יקר ביותר לליבי - האהוב עלי ישר אחרי 2 שירי about to crash
ג'יימס מפליא לשיר את המילים הכואבות, רודס על הקלידים נותן תחושה קלילה
אך זהו שיר שהוא הרבה מעבר לנשמע..מושלם ואף מעבר לכך בהופעה של Score.

When will he break out
Of his solitary shell...

שימו לב כמה רבדים יש בשיר הזה מבחינת נגינה.
אני קורא לשיר הזה מעין הצד הילדותי והתינוקי אצל דרים, שימו לב שהכל פה מורכב מהדברים הכי פשוטים. ישנה מנגינה של כאילו משהו צעיר כזה ורענן, החל מהפסנתר של רודס עד לגיטרה הנקיה של פטרוצ'י, והתיפוף של פורטנוי (במיוחד עד לפזמון הראשון). במיוחד שכאשר השיר מדבר על ילד צעיר שסובל מבעיה. ולאט לאט השיר הזה נבנה, משתנה עם התיפוף של פורטנוי והפרשנות השונה שפטרוצ'י נותן בגשר השני לקראת הפזמון. ואז קצת מגע דרימי מוכר בפזמון השני - ואינסטרומנטל שובר לסתות.

מעין גדילה ככה מבנאדם צעיר לגבר. לא ככה?

נ.ב. אני פשוט מת על האינסטרומנטל פה. ב-SCORE התזמורת לוקחת פה וואחד תפקיד ושוב מעלה את השיר הזה (ואת כל היצירה) לשיאים חדשים של עונג. הסולו האקוסטי של פטרוצ'י פשוט נהדר וגם בו יש מין כזה פן ילדותי כזה שקשה לי להסביר. רודס סוף סוף מראה קלאסיות נקיה ללא כל השמונצעס שהוא נוהג להכניס באפקטים שלו, וזה תענוג לשמו בכל היצירה הקלאסית הזו.

בהחלט שזירה יפה בין מוזיקה ותוכן לירי, בן. לא חשבתי על זה ככה באמת - שהמוזיקה מתארת תקופה בחייו של מושא הליריקה ומשתנה בהתאם עם התקדמות השיר.
זה דווקא דבר דיי מגניב לעשות.

ונקודה נוספת שהעלת - הנגינה ה"נקייה" יותר של רודס, בלי אפקטים [מיותרים או לא]. ממש יפה ובמקום.
צריך עוד שירים כאלו.

אחד השירים היפים ביותר של דרים ת'יאטר. יש לו לחן גאוני ונוגע, והתפקידים של פטרוצי ורודס פשוט מדהימים. אהבתי מאוד את האקוסטיקה והסאונד הנקי של שניהם.
מבחינה לירית השיר מעולה. מרגש ובנוי היטב. כיף לשמוע איך כל בית ופזמון עולים שלב יחד עם החמרת הבעיה של נושא השיר.
כנראה שזה השיר היחיד שאני אשמע בודד ולא רק כחלק מהאלבום.
שיר שבקלות יכול לגרום לי לדמעות בעיניים. במיוחד בפזמונים.
כאוהב רוק פרוגרסיבי אני מוצא את השיר הזה מושלם. מרגש, יפה, נקי, עשוי היטב, ופרוגרסיבי לגמרי. והכי חשוב: נקי ממטאל.

הייתי חייב... תהנו!

שש דרגות של מערבולות נפשיות/ דרים ת'יאטר
עברית: אברהם שוקרון
‏
‏VI.קליפה סגורה
‏(‏מילים: ג'ון פטרוצי)

נראה בדיוק כמו כולם
סתם ילד שקט חביב
אמו נתנה לו את כולה
והוא היה גאוות אביו

למד ללכת ולדבר בזמן
אך לא ניסה להשמע
הוא יתדרדר לו עם הזמן
ישקע בתוך קליפה סגורה

בתור ילד הוא נחשב לעוף מוזר
די מסתגר מפני כולם
משייט לו בעולם פרטי שלו
אך בכל מובן אחר הוא היה מושלם

משוגע של יום שני בבוקר
התקפים מזמן לזמן
אבוד בתוך עצמו
חי בתוך קליפה סגורה

מדי פעם הוא ננעל
מועד לפורענות
מתי כבר הוא יפרוץ
חי בתוך קליפה סגורה

נאבק כדי לגמור כל יום
נשרך תמיד אחרי כולם
שופך נפשו אל דף ודיו
כתב שעות על הנייר

בתור אדם הוא היה מסוכן לעצמו
נפחד, עצוב ברוב הזמן
משייט לו בין שפיות לשגעון
אך בכל מובן אחר הוא היה מושלם

משוגע של יום שני בבוקר
התקפים מזמן לזמן
אבוד בתוך עצמו
חי בתוך קליפה סגורה

מטורף לרגע
הזיות בדרך כלל
מתי כבר הוא יפתח קצת
חי בתוך קליפה סגורה...

נייס שוקרון.... אהבתי, ח"ח

B-Boy כתב:שימו לב כמה רבדים יש בשיר הזה מבחינת נגינה.
אני קורא לשיר הזה מעין הצד הילדותי והתינוקי אצל דרים, שימו לב שהכל פה מורכב מהדברים הכי פשוטים. ישנה מנגינה של כאילו משהו צעיר כזה ורענן, החל מהפסנתר של רודס עד לגיטרה הנקיה של פטרוצ'י, והתיפוף של פורטנוי (במיוחד עד לפזמון הראשון). במיוחד שכאשר השיר מדבר על ילד צעיר שסובל מבעיה. ולאט לאט השיר הזה נבנה, משתנה עם התיפוף של פורטנוי והפרשנות השונה שפטרוצ'י נותן בגשר השני לקראת הפזמון. ואז קצת מגע דרימי מוכר בפזמון השני - ואינסטרומנטל שובר לסתות.

מעין גדילה ככה מבנאדם צעיר לגבר. לא ככה?

נ.ב. אני פשוט מת על האינסטרומנטל פה. ב-SCORE התזמורת לוקחת פה וואחד תפקיד ושוב מעלה את השיר הזה (ואת כל היצירה) לשיאים חדשים של עונג. הסולו האקוסטי של פטרוצ'י פשוט נהדר וגם בו יש מין כזה פן ילדותי כזה שקשה לי להסביר. רודס סוף סוף מראה קלאסיות נקיה ללא כל השמונצעס שהוא נוהג להכניס באפקטים שלו, וזה תענוג לשמו בכל היצירה הקלאסית הזו.

מעולם לא חשבתי על זה ככה, וזה באמת נכון...
לא יודעת למה, אבל מאוד הלהיב אותי שהם תיארו בצורה כ"כ יפה את האוטיזם...

נאמר פה גם "נקי ממטאל" - וזו גם הסיבה לכך שאני מאזינה לשיר הזה כשמתחשק לי לשמוע משהו קליל יותר ופשוט יותר, אך יפה ומורכב ושאינו נופל משירים אחרים (או לחילופין כשאני מאזינה לכל האלבום ברצף).

עשיתם לי חשק להאזין לו

אני אמרתי נקי ממטאל...
אבל אחרי שתאזיני לו שוב אז תגידי מה את חושבת על התרגום. טוף??