YtseJammers Israel

ידוע שמוזיקה יכולה, אמורה ולפעמים מכוונת בשביל לעורר רגשות מסויימים אצל המאזין.
השאלה היא עד כמה היא מצליחה בזה.
אני עכשיו שומע את Way Out of Here באלבום החדש של פורקיופיין, ובעיקרון האלבום לא כזה מוצלח, אבל משמיעה לשמיעה אני מתחבר אליו יותר. ועכשיו שאני שומע את השיר הזה, אז המוזיקה, והמלים והריח הקיצי שיש בחוץ השתלבו ביחד לאווירה מיוחדת והצלחתי להתחבר למה שהשיר הזה מנסה להעביר (גם פתאום הבנתי את המלים).

אז מעניין אותי לדעת איך אתם מתחברים לשירים. אם אתם פשוט ישר יכולים להיכנס לזה על ההתחלה או שאתם יותר קשים כמוני? =)

לא קרה לי שאלבום הצליח באמת לפרק אותי מבחינת רגשות על השמיעות הראשונות אבל לאחר מספר שמיעות יש אלבומים שבהחלט עשו לי את זה ועדיין עושים לי את זה.
האחרון שעשה לי את זה עד עכשיו הוא My Arms, Your Hearse של אופת', באמת שהאלבום הזה מחרפן אותי לגמרי.. אני לא יודע מה לחשוב אחרי שאני שומע אותו מרוב שאני בסערת רגשות.
בכלל אופת' הלהקה שהכי מרגשת אותי.

יש אלבומים שכשישר שאני שומע את השיר הראשון אני יודע שאני יאהב את האלבום.
היה לי ככה עם סונטה ארקטיקה וזה אלבום ממש מצויין, יש כאלה טובים שלוקח זמן להרגל אליהם.
בדר"כ אני שומע לפי השיר הראשון אם אני אוהב או לא אבל אני תמיד נותן סיכוי.

אני לא חושב שאלבום שלם הצליח אי פעם לעורר בי רגשות מסויימים, אבל שירים בודדים בהחלט כן.
למשל כל פעם שאני שומע In The Presence Of Enemies Pt2 יש לי צמרמורת.בעיקר לקראת הסוף של השיר.
יש מלא שירים בודדים שעושים לי את זה, אבל אלבומים שלמים לא.

יש אלבומים שמתחברים אליהם מהר יותר ויש אלבומים שמתחברים אליהם פחות מהר.
אתן לך דוגמה, לקח לי המון זמן להתחבר ל- 8V אבל עכשיו שאני מקשיב למילים, למוזיקה, ועושה אווירה מסויימת אני חושב שזה פשוט אלבום מעולה.
לעומת זאת, FII ו- Awake הם שני אלבומים שלא הצלחתי כ"כ להתחבר אליהם, אולי אם אני אחרוש על שניהם, יקשיב למילים, למוזיקה ואצור אווירה, אולי משהו יצא מזה.

יש לי הרבה צורות להתחבר לשירים.. קליטים,נוגעים,מצמררים..

שירים מצמררים, נדיר שירים כאלה.. סטייל דה ספיריט קרייז און.. שזה מצממר אותי כל פעם..

ומה אתם חושבים לגבי עניין האווירה?
שיש שילוב של גורמים, כמו ניחוחות, מזג אויר, תאורה, שיכולים להצטרף למוזיקה ולהעצים את החוויה של לשמוע אותה (ואת החוויה באופן כללי), ופשוט להכניס אתכם למעין "איזור" אחר?

יש 2 שירים שעולים לי עכשיו שממש מצמררים אותי
זה One last time בשורות האחרונות. ו-Sacrificed Sons של ג'ורדן עם הקונטיניום....

איך אני שמח שהעלו את הנושא הזה
אני חושב שאחד הדברים שמיחדים מוזיקה, הוא הרגשות.
קחו לדוגמא ספר טוב שמעורר בכם גל מיני רגשות. אתם קוראים את הטקסט הכתוב, המוח שלכם מעבד את המילה הכתובה דרך אסוציאציות לרגשות ובונה תחושה כללית. גם בסרטים זה ככה, רק שזה יותר מהיר ואפקטיבי, כי החוויה היא רב-חושית.
מוזיקה לעומת זאת, נוגעת ישירות ברגש, ללא מתווכים. כמה פעמים קרה לכם שסולו גיטרה ריגש אותכם עד דמעות, ללא מילים? (לי לפחות זה קרה הרבה). למוזיקה כמו שהיא אין מילים שהם ההגיון שצריכים לעבור עיבוד הגיוני. זה הסיבה שגם בן אדם שלא מבין את מילות השיר יכול להתחבר מאוד למוזיקה. היא אוניברסלית. אני לא אומר שהמילים לא חשובות, גם למילים יש תפקיד של הוספת משמעות לרגשות.
שימו לב גם כשאתם רואים סרט טוב ופתאום בקטע המרגש נכנסת המנגינה, הפסקול, ומעצים את החוויה פי כמה; סרטים כמו: רקוויאם לחלום, לב אמיץ (!), פורסט גאמפ (צ'ארלי וחצי ). כל הרגשות מתחילים ממש להציף אותכם בדיוק כשהמוזיקה מתחילה...

אותי יש המון אלבומים שריגשו, סחפו והלהיבו מאוד. האלבום שהכי ריגש אותי אני חושב, הוא The Universal Migrator Part 1 - The Dream Sequencer של Ayreon. הסולואים עם השירה הנשית.... אח, ארג'ן יא גאון!

liordavidlior כתב:איך אני שמח שהעלו את הנושא הזה
אני חושב שאחד הדברים שמיחדים מוזיקה, הוא הרגשות.
קחו לדוגמא ספר טוב שמעורר בכם גל מיני רגשות. אתם קוראים את הטקסט הכתוב, המוח שלכם מעבד את המילה הכתובה דרך אסוציאציות לרגשות ובונה תחושה כללית. גם בסרטים זה ככה, רק שזה יותר מהיר ואפקטיבי, כי החוויה היא רב-חושית.
מוזיקה לעומת זאת, נוגעת ישירות ברגש, ללא מתווכיםb]. b]כמה פעמים קרה לכם שסולו גיטרה ריגש אותכם עד דמעות[/b], ללא מילים? (לי לפחות זה קרה הרבה). למוזיקה כמו שהיא אין מילים שהם ההגיון שצריכים לעבור עיבוד הגיוני. זה הסיבה שגם בן אדם שלא מבין את מילות השיר יכול להתחבר מאוד למוזיקה. היא אוניברסלית. אני לא אומר שהמילים לא חשובות, גם למילים יש תפקיד של הוספת משמעות לרגשות.
שימו לב גם כשאתם רואים סרט טוב ופתאום בקטע המרגש נכנסת המנגינה, הפסקול, ומעצים את החוויה פי כמה; סרטים כמו: רקוויאם לחלום, לב אמיץ (!), פורסט גאמפ (צ'ארלי וחצי ). כל הרגשות מתחילים ממש להציף אותכם בדיוק כשהמוזיקה מתחילה...

אותי יש המון אלבומים שריגשו, סחפו והלהיבו מאוד. האלבום שהכי ריגש אותי אני חושב, הוא The Universal Migrator Part 1 - The Dream Sequencer של Ayreon. הסולואים עם השירה הנשית.... אח, ארג'ן יא גאון!

+1
בדר"כ אני מאוד מתרגש ממוזיקה כאשר:
1.המילים מרגשות וכמו כן גם הסולו-דוגמא הכי טובה שעולה עכשיו זה brothers in arms של דייר סטרייטס-סולואים פשוטים אבל פשוט מצמררים ביופיים.
2.כאשר אני שומע יצירה כשאני יודע מה סיפור החיים של המלחין והדוגמאות הכי טובות שאני יכול להביא זה בטהובן,שופן וג'ייסון בקר.

שיר צריך להיות מאווווד מאוד טוב כדי להצליח לרגש אותי בשמיעה הראשונה..לרוב זה קרה עם דרים, פה ושם גם עם אחרים. כשאני מתרגשת משיר זה מאוד תלוי במוזיקה, במצב רוח שלי כשאני שומעת, ובאווירה כמו שאמר גרינבורגר..
אבל יש שירים שתמיד ירגשו אותי. ויש לי גם תקופות- בחודשים האחרונים קצת נטשתי את הפרוג לכיוונים אחרים-
regina spector, glen hansard, elliott smith..שהם לא פחות (לעיתים אפילו יותר) מרגשים משירים דרמתיים כמו של דרים או פיין.
יש איזה שיר של גלן, שפשוט הורג אותי, אני צועקת וכועסת איתו כל פעם מחדש.. מדהים מה רק גיטרה אקוסטית וקול של בנאדם יכולים לעשות. צריך לשמוע כדי להבין.
(טוב הנה קישור http://www.youtube.com/watch?v=4hMNIHmL ... re=related)

yakim כתב:2.כאשר אני שומע יצירה כשאני יודע מה סיפור החיים של המלחין והדוגמאות הכי טובות שאני יכול להביא זה בטהובן,שופן וג'ייסון בקר.

אהבתי שאמרתי את שלושתם בנשימה אחת...

אני לא חושב שיש שיר שאני יכול להגיד שהוא מרגש אותי תמיד. זו פונקציה של התנודות הקטנות והמהפכים הגדולים של הנפש והאווירה שמסביב - עונת השנה, יום/לילה, תנועה או מנוחה, חום/קור...לכל יש השפעה על החותם ששיר יכול להשאיר בי באותו רגע, וזמן מה אחרי אני יכול לא להרגיש דבר, אבל אני יודע שזה פשוט רגע שונה ואני אדם שונה, כמו שנאמר "אדם לא יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים, כי הנהר אינו אותו נהר והאדם אינו אותו אדם". כמובן, שאני יכול להעריך קטעים מוזיקליים נהדרים במורכבותם ויכולות טכניות מבורכות. אך למעשה מה שאני מחפש במוזיקה זה בדיוק מה שתומר תיאר, אותם רגעים קטנים של חסד שבהם אני ממוקד בכיוון אחד, או להפך, מפורק לגורמים ראשוניים מבולבלים.
לגבי התרגשות בשמיעה הראשונה, אני לא בטוח שזה לא קרה, אבל בד"כ לוקח לי זמן להתחבר לשיר כלשהו עד כדי כך שהוא יצליח לרגש אותי ממש. לרוב אני מצליח לזהות פוטנציאל של התרגשות בעתיד משיר תחת תנאים מסויימים. ספציפית זכור לי המקרה של הפעם הראשונה ששמעתי את Roulette Dares של The Mars Volta... ידעתי ישר שמצאתי עוד יהלום..

אמממ, נאבו הגלן האנסארד הזה נשמע טוב, תודה שסיפרת עליו, אני אראה מה יש לו להציע. אם את אוהבת את הסגנון הפולקי, שמעי את Ray Lamontagne - Jolene
http://www.youtube.com/watch?v=tOkei4qS ... re=related
אם את אוהבת תורידי (או יותר טוב תקני) את Trouble. מומלץ בחום רב מאוד מאוד.

i'm on it!
תודה