סוף סוף אזרתי אומץ ושמעתי את האלבום אחרי כל הקטילות פה.
אז קודם כל, דניאל בתור זמר, ותקראו לי משוחדת, לא אכפת לי, הוא פשוט מדהים כל פעם מחדש בכל שיר בכל ויברציה ובכל רטט של מיתרי הקול שלו. אז מבחינתי זה לא משנה שהכיוון השתנה הוא עדיין מעביר בי צמרמורות. והנקודה הענקית הזו תמיד תהיה זקופה לזכותם.
האלבום עצמו - לא התעמקתי לגמרי בליריקה (נתתי רק שמיעה אחת לאלבום), משהו שם כן ירד, מה שכן הוא יודע בדיוק באילו מילים להשתמש כדי לפגוע בנקודה, זה סוג של גאונות, והוא עושה את זה כל פעם מחדש.
יש לי בעיה עם האובר פרובוקטיביות שנהייתה לו. פרובוקציה זה אחלה, אבל עד גבול מסויים. אני לא יודעת למי מכם יש אותו בפייסבוק, בל הואדואג תמיד לעדכן את המעריצים שלו במה שמתרחש ופני כמה זמן הוא העלה תמונות מוחצנות לגמרי מאחד הקליפים לאחד השירים החדשים באלבום. אני חייבת לציין שאת זה אישית אני לא אוהבת. פרובוקציה זה נהדר, זה מסקרן, זה חצוף. זה אחלה. הוא עושה את זה נהדר בשירה שלו ובליריקה. אבל סתם לעמוד ערום מול המצלמה? זה כבר מגוחך. אני בטוחה שזה מרצה את קהל המעריצות שלו. לי אישית זה מוריד מהערך של האמן.
המוזיקה עצמה באלבום, נכון היא לא פיינית, אבל זו אחלה מוזיקה, זה לא הפריע לי. שיתנסה בכמה דברים חדשים שהוא רוצה. האופי הפייני שלהם מצוי בעוד דברים מעבר וכל עוד זה לא נעלם, מבחינתי הם עדיין עושים עבודה מעולה.
וזהו, אני אחזור לי לשמוע את האלבום עוד קצת ואולי לקבל עוד תובנות אחרי שאני אכנס בליריקה החדשה
