טל - אני מאוד מסכים עם כמעט כל מה שכתבת כאן (פרט לקטע עם ארסנל ???).
אני בא כאחד מבחוץ שרק בשנה האחרונה התחיל להתחבר ללהקה. אצלי בנוסף למוזיקה של להקה חשובים לי גם האופי של האנשים, הדמויות שלהם. אני חייב לומר שהדמות של מייק פורטנוי תמיד דחתה אותי מלהתחבר אליהם, מאחר וכל חברי הלהקה משדרים פשטות, ענייניות, רצינות, אפילו צניעות במובן מסויים, ערכים שמאוד מדברים אלי. בניגוד אליהם פורטנוי תמיד היה זה שצריך להתבלט, לעשות איזה רעש, איזה רושם, ואף אחד מאלה לא אופייני לאחרים. נראה לי תמיד כאילו השאילו אותו רק להופעה מלהקה כמו Iron Maiden או Megadeth. שיעשה להם את התופים ויחזור ביום למחרת.
היו לי שתי גיחות לעולם של DT, אחת בהופעה ב- 2009 והשניה בשבוע שעבר. שוב, כאחד שלא בא עם טעם בפה ורגש כלפי מישהו מהלהקה, זה היה כמו לראות שתי להקות שונות. ב- 2009 אותם דברים שכתבתי למעלה הפריעו לי מאוד. לא אהבתי למשל שפורטנוי בעצמו ניגש לקהל ומבטיח לחזור ומודה להם בשם הלהקה. איך שאני רואה את זה וממה שאני רגיל, מתופף הוא מתופף - כבודו במקומו מונח, אבל הקול של הלהקה, הפה שלה, הוא בדרך כלל הסולן. והסולן כבר אמר את דברו לפני-כן, ובהופעות מקובל שזה סוף פסוק. לזה אני רגיל אם כי יהיה מי שלא יסכים. בהופעה האחרונה לעומת זאת ההרמוניה בין כולם הייתה הרבה הרבה יותר טובה, כל אחד ידע והיה במקומו, כמו מים שמתפזרים בשלולית... הלהקה כולה שידרה על אותו גל, בדיוק את מה שהיא צריכה לשדר לדעתי. פשטות אנושית צרופה במוזיקאליות סבוכה מסועפת ומעניינת. זאת DT שהייתי רוצה ואני שמח שזה מה שקיבלנו כולנו.