
"וישמעו פטרוצ'י ומיונג את פורטנוי, ויאמרו כי טוב..."
(זה מתוך הברית הפרוגרסיבית)
כן, קראתי את זה מהקישור של ניר, 2 קטעים שלכאורה סותרים. לא קונה אותי. שניהם די ברורים לי מדוע נכתבו כך.סיפור הבריאה אכן מסופר בשתי גרסאות - פרקים א' ו-ב' של ספר בראשית.
אמת לאמיתה.העיקר, ליאור, הם אותם מוסרי השכל שמאחורי המיתוס. גם אם אנחנו לא מאמינים בהם - תמיד יש מה ללמוד מהם. ואם כן מאמינים - הסיפורים הללו, לפי דעתי, עדיין אינם אמורים להפוך לעיקר.
בינינו, הרי אף אחד לא יודע מה באמת קרה, שהרי כאמור הכל נכתב הרבה יותר מאוחר.
.Fair enoughועוד דבר; זה שהמחקרים סותרים זה את זה - זה בסדר גמור, ואפילו מצוין. כך אנו מקבלים כמה פרספקטיבות אפשריות. זה לא אומר שאף אחד מהם אינו נכון, להיפך, זה אומר שיש כאן כמה אפשרויות לתרחיש האמיתי. אין אמת אחת, ולא יכולה להיות - כי אנחנו פשוט לא נדע לעולם מהי.
אם זה טעון, היית צריכה להיות פה ביום-כיפור ולראות מה הלך בפורום. מכות.סוף סוף נושא קצת טעון בפורום הזה!!!
עוזרי, אל תוריד את הרמה האינטלקטואלית של האשכול. החוצה בבקשה!Ozerivarium כתב:פאקינג שיט , חשבתי שאני הוזה .. 7 דפים ביומיים ????
That's Hush![]()
הדרימיסטים עם שכלתן אהה
כל הכבוד על הפוסט האיכותי והמושקע הזה!!!Mari כתב:
1. המדינה שלנו לעומת שאר העולם - אני יכולה להציג לכם פרספקטיבה של מישהי שעלתה (טוב, למען האמת העלו אותה) מברה"מ... הגענו לפה כי שם היה רע. נקודה. מכל הבחינות, אנטישמיות בפרט ורמת חיים בכלל. אולי ההורים שלי יכולים לומר בלב שלם שהחיים פה טובים יותר, וזה ככל הנראה אכן כך. אבל... ויש אבל גדול מאוד... ישראל היא לא מקום אידיאלי. משום בחינה. הן ברמת הבטחון, הן ברמת התרבות (מופעי יום העצמאות למיניהם מוכיחים את תת-התרבות השוררת פה), הן ברמת החינוך (שכרגע שואף לאפס המוחלט) - and the list goes on. אני חייבת לציין שעברתי שטיפת מוח כמו כולם בילדותי. טסתי לפולין עם משלחת, חזרתי ציונית ומאוהבת בישראל. אנחנו חייבים להבין שלמרות כל המינוסים בארץ - מדינה יהודית זה הישג. יש שיאמרו כי לבסס מדינה על דת זהו לא דבר חכם לעשות. אבל נרדפנו בגלות בגלל אותה דת. זה לא משנה אם אנחנו מאמינים בה או לא - עצם ההשתייכות שלנו לעם יהודי מאחדת אותנו יחד ונותנת לנו פינה בעולם הזה.
עם זאת, אני מאוד אמביוולנטית בנושא. עם כל האהבה שלי לקונספט "מדינת ישראל לעם היהודי" -אני באמת לא חושבת שזה המקום לתת לילדים שלנו לגדול בו. הביטו בדורות הילדים שצמחו כמה שנים אחרינו - הם מתדרדרים עם השנים! מי מאיתנו לא מצא את עצמו אומר "כשאני הייתי בגיל הזה - לא הייתי ככה...". זה פשוט נכון. זה נורא יפה לומר שאנחנו הדור שעוד יכול לשנות את פני הדברים ולהצמיח כאן משהו חדש וטוב יותר. אבל אני מציאותית. אני לא פעלתנית, מעולם לא חיפשתי דרכים לשנות את מה שמסביבי, ולעולם גם לא אהיה כזו. זה לא האופי שלי. אני מסוג האנשים שמחפשים לעצמם את הפינה שלהם לחיות בה ואת האושר האישי שלהם. ורבים מאיתנו הם כאלה. אני אחנך את הילדים שלי בצורה נורא מסוימת, בדרך שאני מאמינה בה - אבל זה לא יספיק על מנת להצמיח פה דור חדש ושונה מזה הקיים. לכן, אם מישהו חושב שהעתיד שלו יהיה מוצלח יותר במקום אחר - מה טוב. אולי גם אני הייתי עושה צעד קיצוני ו"בורחת" מפה, אבל לי בינתיים יש את הפינה הזו שלי. אין לי מספיק אומץ. נראה מה יהיה בעתיד.
2. חינוך בבתי הספר - נוראי. שום חשיבה ביקורתית. מלמדים לשם הבחינות בלבד (ראו ערך מיקוד לבגרות"). אני זוכרת שבשנה הראשונה ללימודים האקדמיים שלי - היה לי מאוד קשה להסתגל לחשיבה הביקורתית, לאינטגרציה של החומר שנדרשת מהסטודנטים, לכתיבה וניסוח ברמה גבוהה יותר - כל אלה היו עבורי צלילה לתוך מים עמוקים מיד לאחר היציאה מבריכת הילדים. גם לי הפריעה העובדה שהמון סטודנטים שמים דגש על המבחן לבדו ולא מנסים להפיק ערך מוסף כלשהו מהתואר. למדתי המון, זה היה תואר לחיים, והלוואי וכולם היו תופסים זאת כך.
3. הדת... אלוהים הוא אכם קונספט מרתק, במיוחד אם בוחנים אותו בצורה רציונאלית. התחלתי לאחרונה לקרוא את "ההיסטוריה של אלוהים" - ספר שבוחן את התפתחות דמות האל בדתות המונותאיסטיות מפספקטיבה אנתרופולוגית.
אשלי - התפיסה שלך היא מאוד שטחית. כל הסיפורים והנסים שאת מאמינה בהם - אלה סיפורים שנועדו ליצור מיתוס של עם, איחוד וייחוד. רובם משלים שנועדו לספק לנו מוסרי השכל.
יציאת מצרים היא דוגמא טובה - את מאמינה בכך שאלוהים נתן את עשרת המכות למצרים? ממחקרים עולה שסיפור יציאת מצרים הוא בעצם מרד איכרים מוצלח. דמות האלוהים בסיפור שנכתב נועדה לאחד את העם, להדריך אותו, ואפילו ליצור הערצה של "ה' צבאות" ולחזק את האמונה בו. את פשוט בוחרת להאמין במיתוסים של התנ"ך במקום בעיקר - אם את רואה בעצמך "מאמינה" את אמורה להאמין בקיומה של הדמות שמאחורי הסיפורים הללו - הכוח העליון הזה. הסיפורים והנסים - איש לא טען שהם לא קרו, הם פשוט לא קרו כפי שהם מתוארים בתנ"ך. אל תשכחי שהדברים הללו נכתבו ביד אדם, ואלה הם סיפורים שעברו מדור לדור, מפה לאוזן - עד שבאו לביטוי בצורה כתובה. לתנ"ך יש כמה מחברים, כל אחד מהם כתב בתקופות שונות, וכל אחד גם תפס את האלוהים שלנו בצורות אחרות (זה אגב מוכח).
אפילו סיפור בריאת העולם - מסופר בשתי דרכים שונות. פשוט כי זהו מיתוס.
האם באמת אלוהים ברא את העולם ב-6 ימים ונח בשביעי? אולי. בסופו של דבר לעולם לא נדע. אבל זה לא העיקר, ואת חייבת להבין את זה. האם באמת אלוהים כתב את עשרת הדברות ונתן אותן למשה על מנת שיעבירן לבני ישראל? לפי דעתי לא. אבל אלה הם קוים מנחים להתנהגות נאורה (כפי שבימינו יש חוקים ופקודות). פעם מקום האל היה חשוב יותר בחברה, ולכן העברת חוקים כ"צו האל" תהיה הרבה יותר רלוונטית ולגיטימית.
איני חושבת שיש כל רע באמונה שלך, אני פשוט חושבת שאת מביטה בדברים בצורה מאוד שטחית ולא ביקורתית. ככל שתעמיקי ותלמדי יותר (הלמידה יכולה לבוא גם מכיוון דתי יותר, ולאו דווקא חילוני) - את תביני יותר, תבססי עמדה שכלתנית יותר, ותוכלי גם לנסח את עצמך טוב יותר בדיונים נוספים כמו זה... כי לעמן האמת, לא נראה לי שהצלחת להעביר את דעתך בצורה ברורה, פשוט כי הדעה שלך היא, שוב, נורא שטחית, ולא נראה לי שאת מבינה אותה מספיק על מנת להעביר אותה לאחרים. דיון טוב לא נועד לשנות את דעתם של האחרים, אלא להעביר את המסר שלך לשאר. ואת לא עשית זאת.
אל תביני אותי לא נכון חלילה, אני לא שופטת את העמדה שלך - להיפך, שיבושם לך. אני פשוט בשיא הכנות מאמינה שעמדתך היא מאוד לא-בשלה, וגם אם את ממשיכה להאמין במה שאת מאמינה - זה צריך לבוא ממקום עמוק יותר ונכון יותר.
ומי שקרא את כל זה ולא מאס בכך תוך כדי - קבלו את הערצתי
לא קראתי, אשמח לקרוא בקרוב. בכלל לגבי זכרון הסטורי אני מוכן לתת פה הרצאה שלמה על איך ישראל בנתה את האתוס הציוני, זה נושא מרתק לדיון.טל, קראת את הספר של פינקלשטיין, ראשית ישראל? אני שואל כי אתמול העלת כמה טיעונים שמאוד מזכירים את הספר לגבי זכרון היסטורי וכתיבה מונחית אינטרסים של התנ"ך. בכל מקרה זה ספר מאוד מומלץ. הוא ממש לא אנטי כמו שניסו לתאר אותו, ובהחלט נותר זווית ראייה אלטרנטיבית מרתקת למה שטוחנים לילדים במוח בבי"ס.
לא נפלתי עליך אחי, רק הבאתי אותך פה בתור דוגמא. אם לבן אדם אין מה לתרום, הוא לא חייב לרשום "אין לי מה להגיד" , או "אני שומר את הדעות שלי לעצמי". אם מישהו רוצה לשמור את הדעות שלו לעצמו אז סבבה, הוא לא חייב לעדכן אותנו, אנחנו נבין לבדyyzboy1928 כתב:טל, מה נפלת עליי היום??
חלק מהתייחסות שלי בהודעה הקודמת שלי, פשוט השחצנות והזלזול כאן של חלק מהאנשים כלפי אנשים אחרים מעורר בי חלחלה.. שאתם באים ואומרים שזאת פרמיטיביות להאמין בסיפורי התנך, זאת התנשאות לשמה.. וחבל, שבאשכול 60 שנה לישראל, אני רואה דברים כאלה..
וואלה, יש אנשים שמאמינים בדרך הזאת.. וחבל שזאת הגישה שלכם לצד השני.. להתחיל להוכיח מבחינה מדעית את כל התנך ולהוכיח שזה נכון וזה לא נכון.. זה בולשיט, אמונה בתנך באה מהבית.. וזכותו של כל בנאדם להאמין בתנך.. אמונה שהיא בתוך הלב.. כי זה הערכים שהוא קיבל בבית, או אם מדובר בחוזרים בתשובה, מהישיבה שבה הוא לומד.. עזבו אותכם הוכחות מדעיות..
אבל נו באמת.. להגיד לאנשים שזה פרמיטיבי להאמין לתנך?? וואלה.. זכותכם להיות אטאיסטים כמובן.. אבל "איש איש באמונתו יחיה"..
הנה, קיבלתם סיבה למה אני לא משתתף בדיונים כאן..
הוצאת את המילים מפי...טל רודס כתב:
אף אחד פה לא מתנשא ומזלזל, נהפוך הוא, אנחנו מעודדים דיון בריא, רק שיש פה כאלה שלא מצליחים להסביר את דעתם בצורה רציונאלית ומסברים את האמונה כאמונה וזהו, כאשר אין שום SUBSTANCE מאחוריה.
למה לא? אני מכיר..לבחור הנחמד שהוא ספר קוראים התנ"ך.Ashleadt כתב: כן, דוד הרג את גלית עם הקלע.
כמו שאמרתי, אם אני מאמינה בכל מה שכתוב שם, סביר להניח שאני אאמין גם לזה.
נכון, אין לי הוכחות שדוד עמד מולו והרג אותו עם זה, אבל לך אין הוכחות שלא.
אתה מכיר מישהו שהיה אז ויכול להעיד? לא, וגם אני לא. אבל זאת הדרך שבחרתי להאמין בה.
.
תשכנע אותי בבקשה למה הוכחות מדעיות הן חשובות אך לא ברות סמכא? הרי הוכחה מדעית היא ברת סמכא, כל עוד מישהו אחר בא והביא לך מדע/תיאוריה אחרת מוכחת.liordavidlior כתב:אני אישית די נהנה מהדיונים. מחכים ומעשיר.
אישית אני חושב, שהוכחות מדעיות-היסטוריות הן חשובות, אך לא ברות-סמכא במידה של להישען עליהן. כמו לדוגמא: "מחקרים מגלים שיציאת מצרים הייתה רק מרד איכרים מוצלח". (לא אישי, זה פשוט מה שעלה לי לראש) זהו מחקר שהוא אולי מדעי אך לא אמפירי. לומר שיציאת מצרים נסתרת תודות למחקר זה כמובן לא הגיוני, כיוון שמחקרים מסוג כזה משתנים חדשים לבקרים, מבוססים על מסקנות שבבסיסן עובדות מתובלות בהרבה דעות.
שורה תחתונה, מאמין לא צריך להוכיח לעצמו שכל אירוע ואירוע שמוזכר בתנ"ך קרה. ברגע שהוא מאמין באלוהיו - פועל יוצא מכך שכל מה שכתב נכון הוא.
מהי אמונה בעצם, היא גם שאלה טובה. האם היא רגש או ידיעה? האם מבוססת היא על עובדות ומדע או תלויות רגש ותחושה?
לא קלים ולא בטיח, ברגע שאתה מאמין שהטקסט המקראי הינו אלוהי - כל מה שכתוב בו נכון - שכן הוא אלוהי! ואלוהים אינו טועה או משקר.זה קל להתחבא מאחורי משפט כמו "מאמין לא צריך להוכיח לעצמו שכל אירוע ואירוע שמוזכר בתנ"ך קרה", עושה לעצמך את החיים קלים. השאלה היא למה להאמין ומה מפריד את התנ" מספר כמו מיתולוגיה יוונית גם שם יש סיפורים על אלים ומלחמות וכו'?
לזה בדיוק התכוונתי בהודעה הקודמת, כשאמרתי שזה ממש לא עושה חיים קלים. לא התכוונתי להיפטר מהדיון, אדרבא, אני מתכוון אכן להסביר בתמצות נמרץ את אמונתי כרגע (שהיא לא מגובשת כל-צרכה למען האמת); אני אנסה לגעת בראשי פרקים בלבד, מכיון שזהו נושא שנכתבו עליו ספרים עד אין חקר.DivineComedy כתב:ולגבי ההערה השנייה שלי לליאור, אם מישהו בא עם האימרה "שהטקסט המקראי הינו אלוהי - כל מה שכתוב בו נכון - שכן הוא אלוהי!", לא רק שהוא לא פטור מהדיון אלא מוטלת עליו עכשיו המשימה הכי קשה: מה זה ומי זה אלוהים, תגדיר תסביר, והכי קשה תן הוכחות לוגיות לקיומו של ישות כזאת. אני מבטיח לך שזה הרבה יותר קשה מאשר לנסות להוכיח כל פרט בתנ"ך(אני לא אומר שאתה צריך לעשות את זה)
אנחנו מחכיםלא קלים ולא בטיח, ברגע שאתה מאמין שהטקסט המקראי הינו אלוהי - כל מה שכתוב בו נכון - שכן הוא אלוהי! ואלוהים אינו טועה או משקר.
אך שאלה טובה שאלת, ולשאלה הזו רציתי להביאך: למה להאמין שהקסט המקראי הוא אלוהי? זו הנקודה. זו שאלת מיליון-הדולר.